גיא טנאארבע עשרה שנים חלפו מאז אלבום הבכורה של הקומיקאי שנדמה היה לי תמיד שהיה יותר מוסיקאי וכעת יוצא אלבום חדש שמעל עטיפתו מופיע הצילום של פזית עוז שמדגים וממחיש את השינוי שעבר האיש שפרצופו היה מן המוכרים ביותר בעשור הקודם בתרבות הישראלית. גרייניק נראה עצוב, מופנם, אפילו פגוע. תצלום נועז מצדו של אחד מהאנשים המצחיקים שמסתובבים בינינו…
באופן לא מפתיע, גם השירים באלבום משקפים את הלך הרוח המלנכולי הזה. גרייניק משלב הומור אמנם אולם הוא רחוק רחוק מכל מה שאולי ניתן היה לצפות ממנו, בוודאי אם לא היית קשוב לאומן שמאחורי הקומיקאי בדור האחרון.
שותפו של אלון אולארצ'יק ליצירה באלבומיו האחרונים, אלעד אדר, הופקד על העיבודים ועל ההפקה המוסיקלית ויחד עם נגנים בכירים כמו ישראל נחום ובנצי גפני ורות רסיוק בשירה, הוא מעביר צליל גרייניקי בו המלודיות וההרמוניות נדרשות לשקף שמחה ועצב, עליצות ומלנכוליה, ממזריות וגעגוע, הכל יחד, בתוך שיר אחד, בית אחד, לעיתים אף בתוך שורה או מלה אחת.
אז מיהו גרייניק כעת כיוצר ? האם הוא משורר מוחמץ, הכותב שירה רומנטית, על סף השמרנית כמו ב "אני מחכה לך ואחכה לך" ו"ואינך" ?, האם הוא מספר סיפורים בעל הברקות מילוליות כמו ב "מחתרת של איש" , "יפית" או "שיר אהבה דו גלגלי" ?, נוסטלגיקן שעושה שימוש ביצירה כדי לעבד חוויות עבר סטייל אתגר קרת כמו ב "אמא של נדב" ו"המורה עירית" ? כנראה שכל התשובות נכונות. מה מכל אלו יגיע אל הקהל? ליח"צ הפתרונים וחבל. מי יודע? אולי תמונה חייכנית יותר הייתה משהה את המבט המרפרף הציבורי על גרייניק החולם ומאפשרת לו , לקהל, להאזין לאלבום מרגש "על באמת"….
גרייניק, כל הזכויות שמורות, מומלץ.
תודה רבה!