נועם בנאי – להרפות

אלבום, מיני-אלבום למעשה, ראשון לעוד כשרון מבית היוצר הפורה ביותר בתרבות הישראלית. כשנתיים לערך לאחר מות אביו מאיר, בנאי מציג קול ייחודי, הן ווקאלית והן סגנונית. בנאי שר על מערכות יחסים, על התשוקה ועל היומיום, כמה ומתמודד ל ועם בת הזוג…
מוסיקלית, בציר שבין פולק-רוק לרוק רך, בהפקה מוזיקלית של אחד מבכירי המקצוע פטריק סבג , בנאי משדר רגישות רבה אך גם שיחרור מוסיקלי ופה ושם גם צלילים חריגים ומעניינים ("לב", "טיול אחרי צבא") , רחוק ממה שהרגילו אותנו סינגרסונגרייטרים שמציפים את הנוף במאותיהם, לרוב ללא כיסוי ועומק. כדאי להאזין !

האחיות לוז – The Birth of Hope

כמה טוב לשמוע אלבום חדש של טריו הבנות הווקאלי המרתק הזה שמלווה אותנו כבר מספר שנה ואינו נרתע מלצעוד בדרכים מוסיקליות יפהפיות ובלתי פופוליסטיות בעליל. שירה ז' כרמל, יפעת זיו וספיר רוזנבלט פוסעות מעדנות בין טקסטים רגשיים מורכבים לבין רכבת הרים נסיונית של טקסט, מוסיקה ו-ווקאליזה. אהבתי מאד את Two Five One שמדגים נהדר את המליצה שבשורה האחרונה ואת הביצוע המופלא- לא פחות- לקלאסיקה Let's Dance של דייויד בואי.
"פתח תקווה" מהווה הומאז' או רפרנס להמנוננו ולעצם קיומנו כאן כעם, כיריב, כבריות, לא לפספס.

נטע עמית על "הבלדה על שלש אחיות", מרץ 2017

על אלבום ההופעה של האחיות לוז, מרץ 2016

האדם האחרון- האדם האחרון

האחים אסף ולידור לוי, יחד עם המתופף אלון לדר, מוציאים אלבום חדש לאחר תקופה בלהקת "קרפ" לפני כעשרים שנה לערך. בהפקה מוסיקלית של עוזי בסון מתקבל כאן אלבום רוק גיטרות מושחז ומחוספס שעוסק ברבדים שנחבאים מתחת לפני השטח ובדרך בה תשוקות ופחדים מהדהדים בחיי כולנו.

לירון עמרם – חלום ישן

נדמה שכבר כמה וכמה שנים מתמרקת הסצנה המקומית לקראת אלבום בכורה ללירון עמרם, יוצר שמביא עמו מגוון זהויות יצירתיות וסגנוניות וכעת, כאשר האלבום יצא בשעה טובה הגיע הזמן לבחון האם כצעקתה…

בפורמט המצומצם העומד לרשותי אבקש לעמוד על מספר מרכיבים עיקריים ההופכים את "חלום ישן" לאחד מאלבומי השנה עוד כשמחציתה עדיין לפנינו: לאורך האלבום עמרם נשמע כמי שמביא עמו את המבע העז והסאונד של דודו טסה יחד עם תכונה סגולית אחת שמיוחדת כמעט לו בלבד, היותו בן של פייטן גדול וכן אדם שינק את המזרחיות הגאה מילדותו ואינו זקוק לגימיקים או לתחבולות שאין ביניהן לבין המזרח ולו קשר מקרי כפי שקורה לא פעם בז'אנר המוסיקה הים תיכונית. מרכיב נוסף הוא קיומו של "חלום ישן", להיט ענק, ארכי-להיט אם תרצו, כזה שחורך את הרדיו ומתאים למגוון רחב של מאזינים, כזה שמתקיים אצל יוצרים ומבצעים גדולים שמחזיקים מעמד זמן רב בתודעת הציבור- כולי אמונה וגם תקווה שהצדק יהיה עמדי במקרה של לירון עמרם.

מרכיב אחרון, בשל קוצר היריעה, מתייחס למוכנות של עמרם לשלב אלמנטים מסורתיים עם אלמנטים סופר-עדכניים מבחינת צליל והפקה. עמרם מודע למחוייבותו כאומן להביא למאזינים דבר מה חדש, ייחודי, מהותי. כאשר נשמע חליל מנגן צליל קדום לצד ליינים אלקטרונים וכלי מיתר, מתחמם לי הלב, מתרחבת התודעה וסוף כל סוף ניתן לומר- אלבום גדול שיוצא בשנת תשע"ט.

סמדר רונן – יכולנו להיות.

אלבום שני ליוצרת המופנמת והרגישה הזו שמספרת סיפורים מן החיים באופן נוגע ללב שמתקשר אצלי לדור המוצלח של יוצרות בוגרות "רימון" מן העשור שעבר. כמו איה כורם, עינב ג'קסון כהן, קרן פלס ואחרות שעברו בפס הייצור הרימונאי, רונן מצליחה ליצור בשירים כמו "האיש הכי יפה בעולם", "ירח דם" ו "משהו נדיר" צורת הבעה שלא השאירה אותי אדיש מחד ואף השרתה עלי סוג של רוגע.

רונן היא כותבת מילים מוכשרת ומבצעת צלולה ובהירה, משהו עדיין חסר לי מבחינת ערך מוסף וייחוד מוסיקלי, אולי באלבום הבא…

דוד שאול –אור ערביים

אלבום בכורה לשחקן והזמר שממשיך את המגמה המקומית של יוצרים ומבצעים גברים אשר סוחפים אותנו בעונג לכיוונים אקוסטיים ומופנמים מבית היוצר של ניק דרייק השם יקום דמו… בהפקתו של איתן רז ,דוד שאול מציג קול רך, מלטף,כזה המשתלב באופן הרמוני עם טקסטים מדוייקים ומלאי רגש , לחנים צנועים ויפים והפקה מוסיקלית מחבקת. אז אפשר לומר שתומר ישעיהו ( שמנגן כאן במספר שירים) פתח את הדלת לסוג המסויים מאד של מגמה זו או אולי טל כהן שלו ועמית ארז לפניו אולם המופנמות והרכות הולכת עוד הרבה הרבה אחורה בתולדות המוסיקה הישראלית והאלבום היפה והחורפי של דוד שאול בהחלט עומד בפני עצמו והוא מומלץ בהחלט.

אריק אבר – בינתיים אני יכול לומר

אז איך מגדירים אלבום של אומן שמייצר ראפ על ילד רוסי עם אייל גולן באוזניים, שמשתף פעולה עם קמילה ורונה קינן, עם אביב גדג' ואיציק פצצתי, עם דן מאיו עם נועם הלפר כמפיק מוסיקלי? אבר עצמו שואל את עצמו "מי אני? מה?" בשיר הפתיחה הנושא אותו שם ומשם והלאה המאזין נכנס לאלבום שמרתק מן השנייה הראשונה. כבר זמן רב חיכיתי לאלבום מן הסוג הזה שיחזיר את ההתרגשות של לפני שלש-ארבע שנים עם ההתפוצצות החיובית של ההיפ הופ הישראלי.

מי שמדבר ביצירתו על ברכט, מי שהוא חלק מ"תאטרון האינקובטור" ומעולם הפואטרי סלאם ויכול להתבטא בכל משלב לשוני, מסלנג מחוספס עד עברית פיוטית, מקבל ממני את מירב תשומת הלב. וגם אתם, הגיע הזמן למשהו עתיר קלוריות של תובנה, לא ?

The Angelcy – Nodyssey

אלבום שני להרכב שהפתיע את הסצנה המקומית ב 2015 עם Exit Inside המצוין. רותם בר אור, מאיה לי רומן עם הויולה הדומיננטית, אורי מרום הקלרניתן, מעין זימרי ואודי נאור המתופפים וגל מאסטרו על הקונטרבס מגיעים לסיבוב שני שכולו אומר מסע, התפתחות וצעידה קדימה.
לאחר אלבום בכורה מצליח, תסמונת האלבום השני שהכשילה רבים וטובים עומדת כאן למבחן אבל נדמה שבר אור והחברים לקחו את הזמן ובישלו את Nodyssey היטב ובסבלנות.

יש מן הסתם שיכתבו כי ישנן תבניות החוזרות על עצמן מן האלבום הראשון אך איני אחד מאלה הסבורים כי מדובר בחסרון. המבע המוסיקלי, ובוודאי זה הטקסטואלי של הלהקה מובהק ביותר ואינו נפוץ. אישית, הייתי מתאכזב אילו האנג'לסי היו בורחים קדימה לחידוש ומשאירים אותי וחצי תאוותי בידיי… שיר הפתיחה, שיר הנושא הנהדר שחותם את האלבום ו The Revolution, למשל, בהחלט העניקו לי תחושה של סיפוק המוכר ורעננות יצירתית. כאשר יסוכם העשור הנוכחי במוסיקה הישראלית אין ספק ש The Angelcy תסומן כאחת מן הלהקות המיוחדות והמשמעותיות ביותר כאן, גם לאחר האודיסאה והנודיסאה הזו.

Exit inside ברשימת אלבומי השנה תשע"ד

קדחת – על האחים ועל המוות.

כאשר שאול גרוסברג נתן במה בשנות השבעים והשמונים לאומני שוליים שנתנו את הנשמה ואת הקול על הבמה , ספק אם העלה בדעתו כי בנו יהונתן הסולן יהיה חלק מהרכב רוק כבד עברי למהדרין כארבעים שנה לאחר מכן…

אלבום הבכורה של ההרכב שמסתובב ופועל כבר מספר שנים מבטיח ומקיים אנרגיות בוולטאז' גבוה, טקסטים חריפים ורוקנ'רול במובן האגרסיבי של המילה. ואדים בלוב ויונתן השילוני על הגיטרה, יורי סיריצוב בבס וירין ניסים המתופף מספקים יחד עם הקול המחוספס והגבוה של גרוסברג תצוגה מלהיבה וסוחפת שלא לוקחת שבויים בדרך לאלבום בועט, גברי ומהודק. לא לבעלי אוזן עדינה, כן למי שרוק אמיתי בנשמתו. לא כזה שיוצא מהתחת…