גיא טנאסולנה לשעבר של "זבולון דאב סיסטם" מוציא אלבום בכורה בהפקתו של אורי בראונר כנרות איש "בום פם" וזונח במידה מסוימת את הרוטס-רגאיי של ההרכב לטובת ביטוי רחב יותר מבחינה סגנונית, הן מבחינת אימוץ קווים וכלים אתיופיים (הקראר, לירה עם שישה מיתרים של אמסלש סולומון, למשל) והן מבחינת היפתחות לסגנונות , איך נאמר זאת, צפוניים יותר…
קטע הפתיחה הכלי , Tadese , למוסיקה של נדב פלד, הגיטריסט של ז.ד.ס., מארח, לצדו של סולומון, גם את אבטה בריהון הג'אזיסט המוערך בסקסופון ויחד עם חבורה מוכשרת מאד של נגנים בהם בן איילון ("בלאק גורו" ), ספי ציזלינג בחצוצרה ונועם חבקין במקלדת ה Korg Kronos המהדהדת,צליל מן הסוג שבראונר-כנרות הביא כבר לקהל הישראלי במהלך עבודתו עם קרולינה ואחרים.
ב Salem (מלים ולחן של יאלו עצמו ) שר יאלו באמהרית וכשלצידו בקולות עדי אדוניה הצעירה האשדודית המוכשרת, התמונה הצלילית מתחילה להתבהר ולסחוף: הגרוב מקפיץ, התנועה כמעט בלתי נשלטת, הרבדים מלטפים וחופפים אולם גרעין מסוים של עצבות נמצא בשירה ובנימים הנסתרים ביותר של המנגינה, מפעיל קסם מסוים על הלב.
Sab Sam , במקור של Neway Debebe הזמר האתיופי המצליח, מביא משהו מחוספס יותר, לוהט יותר. זה לא רק הקצביות הדומיננטית יותר אלא גם השילוב המוצלח בין הנשפנים ואנרגיה פלפלית בלתי נגמרת.
צליל ההמונד של נועם חבקין פותח את השיר הראשון באנגלית של האלבום, Africa שמבצע יאלו עם קרן דאן (דוניץ) , שיר שמח במוצהר, חוגג ממש. מדוע נקרא השיר בשם Africa ? האם אין כאן וויתור על הבעה מסוימת, מיוחדת של הטקסט? חומר למחשבה. הביצוע של דאן ויאלו מזכיר דואטים , כמעט קברטים באופיים, מן המחצית הראשונה של המאה העשרים. מעניין ושונה.
Coffee שכתב יאלו יחד עם אלן מון הקנדי/ישראלי ממש מעביר את טעם הקפאין וליחת הסיגריות שמעביר ליאלו את היום…באנגלית, מעביר יאלו את אחד השירים החזקים באלבום, אנרגטית ופוטנציאלית, הסקסופון של בריהון החצוצרה של ציזלינג לקראת סיום השיר פשוט מרעידים והתופים של יהונתן גיטלמן טריפיים לחלוטין. אהבתי מאד.
ככלל, יחד עם City Life המצוין עם אורי בראונר כנרות שמשתלט גם על הבס וגם על הקלידים ו Fire שמראה שוב עד כמה הבחירה בעדי אדוניה הצעירה להיות ווקאליסטית הרקע ליאלו מוצלחת ונועזת, החלק השני של האלבום מבשיל להיות מרכזי וחשוב מבחינת אמירה הוליסטית, מתנערת מתוויות מתבקשות.
גילי יאלו באלבום הבכורה שלו כסולן, מתגלה כבעל פרסונה אומנותית מגוונת, סקרנית, בוחר היטב את שותפיו ליצירה ולנגינה, יודע בידי מי להפקיד את הפקת האלבום ולא מתבייש להיות תלמיד בתהליך היצירה. Gili Yalo – מומלץ בחום !