גיא טנאעשרים וחמש שנות פעילות וחמישה אלבומים חלפו והנה גלעד כהנא, יאיר קז והחברים מגיעים שוב לעורר אצלנו את התובנות הברורות ביותר שאיכשהו מצליחות להיות רדומות ולחמוק מאתנו בין אלבום ג'ירפי זה או אחר. "זה לא נהיה יותר קל/ זה רק הולך ומסתכסך" כותב ושואל כהנא ולמרות הגיטרה העדינה של ארז רוסו והצליל המרומם של החצוצרן האורח ספי ציזלינג, המסר ברור ועובר לאורך האלבום כולו- העייפות מתגברת והצורך באופטימיות גדל ונהיה מופרך יותר ויותר.
"כמה מדרגות נעלה/ עד שנראה זה את זה ?" שואל כהנא בשיר הנושא, "מי שלא חולם , כועס" ,שיר מנטרה כמיטב המסורת של הלהקה ונדמה לי , שלמרות הכיוון הטבעי של כהנא למערכת יחסים אישית וזוגית, הפעם ניתן להרחיב את העדשה (כמו בעטיפה הנפלאה שעוצבה ע"י טל סולומון ורדי) ולבדוק את ההצהרה הזו בפרופורציה חברתית יותר, כללית יותר. עבור כהנא, אמן המילים, לשיר "הדיבור הוא מדרגה" הוא אנדרסטייטמנט והחלום הוא הכרחי ליצירה ולתקשורת של הלהקה וחבריה. ושוב, הקושי מזין את האלבום ובצידו רגעים מוסיקלים רוחפים כמו הקלידים של דניאל אנגליסטר שמספק התרוממות מעל הניכור ששולט בטקסט ובעיבוד.
כהנא נלחם בניכור מתוכו, כמו הלך שנקלע לביצה ומנסה להאחז בכל מה שנקרה בדרכו : "האור הזה לא קטן / הוא פשוט רחוק" הוא שר, "רק למי שחייב יש תקווה" ואולי מייצג מאבקים אבודים ותפיסה אופטימית על סף הקוסמית : "נלקח ממני הכל/ ונותר אינסוף". החלילית של יאיר קז מעבירה צמרמורת כהרגלה.
אהבתי את "ניסיונות וניסים", שיר, איך נתאר זאת?, כמעט רומנטי במובן השטוח של המלה, שיר שיכול להטעות לרגע מאזין עובר ושווא שג'ירפות היא להקה של שירי גלגל"צ. אבל יש בשיר הזה משהו אחר שכבש אותי, רעננות אחרת , יציאה משטאנץ. אבל השטאנץ חוזר, בגדול ובטוב, עם "שימי עין" המשובח : "בואי אלי בואי/ אני כבר לא נחמד/ חושש שתצא הנשמה מיד" שר כהנא בעוד המנון הופעות שבדרך והצליל המגובש והמוכר של התופים של אסי ששון, הבס של יאיר קז, הגיטרה של ארז רוסו ושלל הירקות של כהנא סוחף כמו בימים הטובים.
"ג'ירפות" היא להקה משובחת, בכירה מאד בנוף המוסיקה המקומית ודוגמא ומופת ליצירתיות אמיצה ומקורית- טקסטואלית ומוסיקלית גם יחד. כל שיר ושיר בדיסק, גם אלה שלא התייחסתי אליהם כאן, מהווים אתגר ועונג לאוזן והיכולת ליצור גם ביט מרקיד היא בונוס גדול נוסף. עם כל זאת, חשתי בירידת מתח מסוימת ביצירה של הלהקה. איזושהי התמתנות, האטה. אולי כי זה "בעברית" אולי זה הגיל, אולי ככה זה בסיבוב והחברים מתארגנים לישורת האחרונה לקראת אלבום חייהם. אולי אני רק חולם אבל אתם יודעים כבר שמי שלא חולם, כועס.