גיא טנאנועם בסון (לא עידו מ"אלטנוילנד", נא לשים לב…) מוציא אלבום בכורה בו הוא מציג פרסונה אומנותית מעניינת ויכולות טכניות גבוהות בשירה ובכתיבה עצמה. כאשר הוא מוקף בנגנים משובחים כגון ז'אן פול זימבריס, ספי ציזלינג וגרעין שכולל את נמרוד גלבוע ושולמית גלבוע, בסון מוסר את ההפקה המוסיקלית בידיו של אסף איילון, שותפה ליצירה מזה שנים רבות של עלמה זהר ומציג פן מוסיקלי שנע בין הפולק לצ'יל פינק פלוידי משהו…
"אדם ניכר בקולו כמו ספר פתוח" כותב ושר בסון את הטקסט המשוררי (אחד מכמה כאלה) שנושא את שם האלבום. אם כך, בסון הוא יוצר חושב, נע בין עדינות לבין חספוס, בדיוק מן הזן שזקוק לעורך מוסיקלי אחד שישתכנע בייחודו על מנת לסלול דרכו לפלייליסט מיוחל ובדיוק מאותו זן שעל פי רוב לא יקבל את ההזדמנות הזו וחבל.
את הטקסט הקאנוני של נתן יונתן "במקום פרידה" שאת הביצוע המוכר שלו ללחן של מתי כספי כבר ניתן לתאר כקלאסיקה, לוקח בסון יחד עם שולמית גלבוע למקום אחר לחלוטין. אישית, היה לי קשה להתחבר מחדש לטקסט שמוכר לי בביצוע של קולות נשיים אך בהחלט מדובר בקאבר לגיטימי בכיוון אחר ומעניין.
אל מול טקסטים מצויינים שכותב בסון בעצמו כמו "צהריים" ,"בלי נחמה" ואחרים (לא כולל את השירים באנגלית שלטעמי מיותרים ולא עומדים בשורה אחת עם שאר השירים) מגיע השיר "מים קרים" למילים של ארז ברזוליק שנופל בהרבה מכתיבתו של בסון. בסון הוא יוצר מוכשר , בעברית, ויכול בהחלט להעמיס על כתפיו אלבום שלם, מה שנקרא- יש לו את זה.
לצלילי שיר הסיום "מעגלים", עוד תזכורת לצליל הפינק פלוידי של תחילת הסבנטיז ששורר כרוח קודש מעל האלבום של בסון, נותר לי רק להמליץ על אלבום אישי, מהנה, מעניין, בעל אמירה מוגדרת שמנוסחת היטב- הן מוסיקלית והן טקסטואלית.