גיא טנאהבוקר אצל עינב ג'קסון כהן הוא הרבה יותר מחלק ארעי של היום. "אור זריחה" פותח את האלבום החדש של הפסנתרנית והיוצרת בשיר "למזרח" והציפייה ו/או הנוכחות של אש או שמש, של התעוררות או סינוור, של בוקר או לובן, עוברים כחוט השני בתוך אלבום שנדמה לעיתים כעצב רוטט ברקה חיוורת, טעונה בכלי דם של רגשות.
"אם יש שני לבבות יש/ שניהם שבורים" ג'קסון כהן שרה בשיר הנושא, שיר שמשלב רומנטיקה וארוטיקה, עצב וכאב. "כל נגיעה/ תאונת רכבות" היא חשה וחוששת אבל גם מייחלת: "לו ידעתי איך/ מחייך גופך" והשילוב בין הפסנתר העדין שלה לבין עיבוד המיתרים של אבנר קלמר, לא מעמיס מדי ולא מתייפה מדי, בדיוק במידת הכאב הדרושה…
נדמה שרבות כבר נכתב על סוד קסמו של השיר "נשקי אותי" של סיון שביט ואמיר צורף מתוך "הכחול האפור הזה" מ 1996. שיר שזכה לחיי נצח גם בשל הסצנה הידועה מתוך "ללכת על המים" של גל אוחובסקי ואיתן פוקס. בעיני, אין גבר שלא היה רוצה שאהובתו תשיר לו ותחוש כפי ששרה הדוברת בשיר זה ואין אשה שלא הייתה מדמיינת עצמה בסיטואציה הקולנועית הזו. ג'קסון כהן הופכת את שיר הדרך הזה משיר שנושם לרווחה לשיר שמפיק לאיטו מעגלים בבריכה של אהבה, של געגוע ורגש. ברקע נשמעת דניאלה ספקטור שמצטרפת בקולות והפעפוע של הקלידים יפהפה ומאופק.
https://www.youtube.com/watch?v=q7K_jPRsYCQ
את "אלגיה" של יותם ראובני ביצעה ג'קסון כהן בפרוייקט של דוד פרל "השעה הכי יפה", אחד מן המיזמים המעניינים בתחום השילוב בין מוסיקה לבין שירה. הטקסט הקצרצר והמקפיא הוא דוגמא ומופת לדרך בה ניתן לספר סיפור שלם בשורות שיריות מועטות. ראובני מפליא בסמלים, במטאפורות, במערך הדימויים ואתם מוזמנים לפחות להאזין להישג האומנותי היפה הזה שמעוטר גם בכלי הנשיפה של עידית מינצר שנושאים את השיר אל למעלה מן הכאב אל התקווה.
"מחפשת סיבה" מספק לנו מבט מפוכח אל שלבי פרידה של בנות זוג: החל בבגדים על הרצפה,עבור באותה מנה במסעדה, דרך הצד הלא נכון במיטה וכלה בערימת הכלים במטבח. מלבד תחושת ההזדהות שהתעוררה בי אהבתי את הבחירה בנגינה הפרועה משהו, אולי לוליינית לעיתים שמציגה היוצרת בפסנתר, אולי כדי לשאוב ולייצג משהו מן הכאוטיות והפחד מן הלא נודע שמרגיש כל מי שנפרד מאהוב לאחר תקופה ממושכת ומשמעותית.
את האלבום חותם "הבוקר הוא גשר" למילים ולחן של דניאלה ספקטור. רשימה זו נפתחה בהתייחסות למשמעות הבוקר ביצירה של ג'קסון כהן וכאן , באדיבות טקסט אופטימי ומעורבות של יהודה עדר וספקטור עצמה בהפקת השירה , מצליחה ג'קסון כהן לרגש ולתת לנו את התחושה שאין מה לדאוג ושתמיד נוכל לעזוב אל צדו השני של הגשר.