רשימת ביקורת על אלבום שירי הילדים "ריח של חלומות"

נדמה שבעת האחרונה הולכת ומתרחבת המגמה של הוצאת אלבומי ילדים במוסיקה הישראלית. המסורת הארוכה של אמנים שמרכז יצירתם הוא למבוגרים ומבצעים שירי ילדים התעצמה מאז הוצאת "ילד פעם" בשנת 2009 ונמשכה עם אלבומים כמו "להקשיב לרוח" (2011), "ענן על מקל" (2012), "ילדי בית העץ" (2015) ואחרים. בקרוב אף ייצא פרוייקט מעניין של המוסיקאי גיא לוי אשר הלחין את שיריה של המשוררת דפנה בן-צבי שראו אור בספר "שירים לעמליה".

הבמאית והכותבת דנה דובדבן והמלחין נירוס (ניר ברוך) יצרו אלבום עבור "הילדים שהיינו ולילדים שיהיו לנו", כמו שהם מציינים בהקדשה הפותחת את חוברת המלים. הם מקיימים הלכה למעשה את חזונה של לאה גולדברג, כמשוררת וכחוקרת ספרות ילדים, הגורס כי על כותב לילדים לחיות את הילד שבו מתוך ניסיון העבר שלו כילד ומתוך חוויית ההווה שלו כמבוגר.

שני מבצעים בולטים במוסיקה הישראלית, דנה עדיני ("הבנות נחמה") ואלון עדר, (שבאלבום הבכורה שלו ביצע להפליא את "ביום האחרון של הסתיו" של יהונתן גפן מתוך "ילד הכרובית", גויסו לאלבום יחד עם המפיק המוסיקלי שמוליק דניאל וקבוצת נגנים משובחת אשר כוללת בין השאר את רגב ברוך (תופים), אמיתי פריאנטה (בס), אלדד ציטרין (קלידים ועיבודים לכלי מיתר) , יוני פוליקר (בוזוקי) ויאיר סלוצקי (כלי נשיפה).

כמיטב המסורת באלבומי הילדים הישראליים טומן בחובו "ריח של חלומות" תערובת של שירה וקריאה. שלא כמו באלבומי עבר כגון "הכבש הששה עשר", "והילד הזה הוא אני" ו"זנב לא שוכח", לא הכותב הוא זה שקורא בקול את שיריו אלא המבצעים עצמם. אישית, הייתי שמח לשמוע את דנה דובדבן עצמה קוראת ולקבל האזנה חטופה לאדם שכתב את האלבום, אך מדובר בהעדפה מינורית בלבד.

שיר הפתיחה, "העץ", נושא עמו מטען נוסטלגי ופסטורלי. עדיני משחזרת עבורנו חוויות ילדות תמימות ומאושרות. אך אם "העץ" יכול לרכוש את לב ההורים, "אחי הקטן", גם הוא בביצועה של עדיני, נושא אופי ג'אזי ותוסס יותר ועוסק בנושא קרוב יותר ללב המאזין הילד. נכון, "יש לי אח קטן" של אריק איינשטיין (לחן: שם טוב לוי) עסק באותו נושא בדיוק שלא סובל מחוסר תשומת לב באלבומי ילדים ישראלים, אולם גם בשל הדוברת הילדה ("וכל הדודות והאורחים אמרו 'כמה מקסים הוא' ושכחו את אחותו הגדולה!") וגם בשל העיבוד הכובש, מדובר בתרומה איכותית לאלבום.

"הגרב של מתתיהו" הוא בין השירים היפים באלבום. סגנון הביצוע המיוחד של עדר שנוטה לפיתוליות. ושירה לא סטנדרטית משביח את הלחן היפה של נירוס ומחדד את ההומור הרב והתחכום בטקסט: "ודוד מנשה המפוזר/ שבדיוק חזר מזנזיבר", "אבא הסמיק ואמא כמעט התעלפה", "גרב אחד/ לבד/ שכב עטוף בסרט". השימוש בשם הארכאי עבור ילד קטן שגדל והופך לאב תוך כדי השיר והסיפור המרגש  מעניק לטקסט ערך מוסף של הפתעה ויצירתיות.

כאשר המילה "שמאל" כמעט ונעלמת בתוך הלחן ובעיני יש בכך חן ומקום לגיטימי למוסיקה ולביצוע למשול רגע בשיר על חשבון המילים.

הלחן המפותל יקשה על ילדים קטנים להצטרף לשירה אך בעיני לא כל שיר אמור להיות כר נוח או מצע לשירה בצוותא. באלבום זה ובאלבומים אחרים שציינתי קיימת חשיבות רבה להאזנה ולאו דווקא עידוד מתמיד לשירה משותפת.

קטעי הקריאה קצרים וחביבים ומושפעים ברובם השפעה ישירה מן הטקסטים של יהודה אטלס, (מלבד יוצא דופן אחד: "הסבתא של היונים" שמתקשר יותר ל"הכבש הששה עשר", אם ניזכר ב"האיש עם השערות" או "כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים", גם הם שירים שעוסקים בדמויות מבוגרות המצויות בשולי החברה) הן מבחינת לשון הדיבור של הילד, הן מבחינת המשקל והן מבחינת הנושאים בהם הם עוסקים. האיורים הנפלאים של מירב אוסטר-רוט מעניקים למעיין בחוברת הדיסק אפשרות להרחיב ולהעמיק מעט, עם הילד ובלעדיו, בקטעי הקריאה הקצרים הללו.

אהבתי את "פסל בנין ופסנתר" עם הבוזוקי של יוני פוליקר והאקורדיון של אלדד ציטרין בו עדר ועדיני שרים יחד. המילים ממשיכות את הנימה מלאת החמלה והאנושיות ששופעת באלבום. הילד הדובר בשיר מזדהה עם החפצים שסביבו. השיר "אדון ירח" פופי ושמח ממשיך את "מוטיב הדאגה" ומבסס דמות דוברת ילדה רגישה ומודעת לסביבתה. בנקודה זו קיים דמיון בין האלבום לבין "ענן על מקל" בו הדוברת הילדה עמלי, גיבורת הספר של רינת הופר מקבלת תפקיד משמעותי בנקודת המבט הקולקטיבית של היצירה, שלא לדבר על הילד המיתולוגי של יהודה אטלס שמקבל תפקיד מרכזי ובלעדי בדמות הדובר בספרים ובאלבום.

הגישה העולצת לשיר על ירח ולילה, דווקא, מהווה גורם מרענן. הלחן והעיבוד אינם כלי מימטי שאמור לשקף אחת לאחת את הדוברת בשיר. ויש לכך גם תקדימים (ביצוע משותף של רביץ ורכטר של "לילה טוב" בו החלק השני קצבי ואף סוער למדי).

לאחר סיכום ותמצות קצר של נושאי השירים בקטע הקריאה "נשיקה ולילה טוב" מגיע שיר הסיום שהוא גם שיר הנושא. מלבד הרעיון היפה של "ריח של חלומות" נדמה לי שדווקא כאן יש החמצה ומחזור רעיונות קיימים ללא הצמחה של משהו רענן ומחדש, הן מוסיקלית והן טקסטואלית. השיר אומנם עוסק בנושא החלומות ומנסה להמחיש אותם עבור המאזין הילד אך הוא חסר תנופה ועניין שימשוך את האוזן.

"ריח של חלומות" אינו אלבום פורץ דרך במוסיקה הישראלית לילדים, הוא אינו מביא בשורה חדשה לא במילים ולא בלחנים וגם אינו מתיימר לכך. הפשטות מושלת כאן בכיפה. לא כל אלבום צריך לסלול דרך חדשה ודיים ל"ריח של חלומות" ולכותבת והמלחין דובדבן ונירוס המוכשרים ליצור כאן אלבום ילדים איכותי ויפה שפונה גם אל ההורה וגם אל המאזין הילד בשפה מכבדת, בסיפוריות מלאת דמיון ובכשרון רב.

גיא טנא – תושב תובל שבגליל, מבקר מוסיקה (גל"צ בין השנים 2008-2014, תרבות il, רדיו צפון ללא הפסקה , טנא ג'י), מורה לספרות ולאנגלית. ספרו "ילד, כבש, זנב ושירים" עומד על הקשר שבין אלבומי ילדים ישראליים לאסתטיקה של מוסיקת הרוק, תוך שימוש בפרמטרים ספרותיים, מוסיקליים ותרבותיים.