גיא טנאאלבום אחד עשר במספר (מינוס אוספים למיניהם) לאהוד בנאי שמוציא אלבום בשיתוף פעולה עם אומן משמעותי בחייו זו הפעם השנייה במשך שנה זו. לאחר האלבום עם ברי סחרוף שיצא בואכה פסח מגשים בנאי חלום ישן ומשתף פעולה עם זמר הפולק האנגלי הותיק מייקל צ'פמן לו גם הוקדש קטע באלבום "אש קטנה".
שיתוף הפעולה בין השניים מסקרן וניכר כי בנאי הענו מעט מצניע עצמו ליד הזמר שאהב שנים כה רבות. כך שיר הפתיחה, Soulful Lady הבלוזי נכתב ע"י צ'פמן ובנאי מצדו מנגן במפוחית ומוסיף, כפי שיעשה פעמים רבות בהמשך האלבום צבעוניות ומלאות לשיר. ככלל, בנאי יספק בדואו הזה פראזות מזרחיות אל מול האנגלוסקסיות, גם אם האוריינטציה אמריקאית משהו, של צ'פמן.
קטע נוסף של צ'פמן, Plain Old Bob, כובש אותי מייד: הגיטרות העדינות נעות בין בלוז לבין פולק ועוטפות אותי בדרך רב מפלסית בין שני הטרובאדורים הוותיקים. ב The Mallard הנוכחות של הגיטרה של בנאי מחודדת ומעניקה לשיר של צ'פמן הרבה יותר מגיבוי או איור, אחד מהשירים המרגשים והנוגעים באלבום. מחווה יפה עושה צ'פמן לבנאי בקטע האינסטרומנטלי Ehud בואכה סיום האלבום ואכן ניתן לחוש בפרסונה המוסיקלית, אחת מני רבות של בנאי, באה לידי ביטוי בקטע היפה הזה.
Angel, שיר שנכתב במשותף ע"י השניים, מחזיר אותי מעט לקרקע. צ'פמן נשמע צרוד, מחוספס, ארצי ואילו בנאי, בעברית, אחד מהקולות המזוהים ביותר עם ההווייה הישראלית, חוזר לנעימות וצלילים מוכרים, אולי אף מוכרים מדי…ב This Thing Has No Name , קטע משותף נוסף (מלים ולחן משותפים), משהו נשמע יותר משוחרר, יותר רוחני, סוחף, אותנטי. אהבתי.
מעניין לשמוע את "ראש פינה", שיר למילים של בנאי ומוסיקה של צ'פמן, לא רק בגלל הציוות המעניין אלא גם בשל הסמליות והייצוגיות הרבה של העיירה הגלילית בחייו של בנאי כפי שסופר פעמים רבות בספרי הפרוזה ובהזדמנויות אחרות בקריירה של היוצר הוותיק. בנאי משחזר בשיר את ימיו כתושב ארעי בינות ההרים הגליליים ואף שר באנגלית אל שותפו ושיילך לעזאזאל המבטא הכנעני, העיקר להנכיח ולהנציח את הרגעים ההם משנות השבעים והשמונים שחיברו יחדיו והביאו בסופו של דבר לאלבום הזה.
ב 1997 באלבום "עוד מעט" כלל בנאי את אחד השירים המיוחדים והסהרוריים שברפרטואר שלו, "בוא הביתה" (איש ציפור). את השיר הישראלי כל כך הזה נוכל לשמוע כאן בגרסה דו-לשונית כ Birdman עם סוג של תרגום של צ'פמן. החספוס של צ'פמן נשמע מעניין כאשר הוא מטלטל את הטקסט הפיוטי של בנאי באנגלית אולם במקרה דנן, נדמה לי שהקאבר רחוק מלעשות חסד עם המקור.
אלבום מיוחד לפנינו, כזה בעל ממד אישי מאד, המקיים מפגש בין שני יוצרים דומים ושונים בעת ובעונה אחת. זהו אלבום של מסע שעונה לכל מי שמצטרף למקהלה המחרחרת את סיומו של עידן האלבום ומקרקרת אינסטנט-מוסיקה בעקבות האינסטוש על חשיבותו של האלבום בזהות המוסיקלית של האומן גם ב 2017.
אחלה ביקורת אלבום. כיף לקרוא!
רוב תודות !