כתיבה שאוהבת יוצרים
  • אודות
  • צור קשר
  • Facebook
  • YouTube
TeneG | טנא ג'י
  • דף בית
  • ביקורת אלבומים
    • מאמרים באתר רעש לבן
    • מאמרים באתר תרבות.IL
    • מאמרים באתרים שונים
    • ארכיון 2016
    • ארכיון 2015
  • שירי משוררים
  • מוסיקה לילדים
  • סיקור הופעות
  • כתבי טנא ג'י
  • וידאו
  • הרצאות, ספרים, מופעים
  • דף בית
  • ביקורת אלבומים
    • מאמרים באתר רעש לבן
    • מאמרים באתר תרבות.IL
    • מאמרים באתרים שונים
    • ארכיון 2016
    • ארכיון 2015
  • שירי משוררים
  • מוסיקה לילדים
  • סיקור הופעות
  • כתבי טנא ג'י
  • וידאו
  • הרצאות, ספרים, מופעים
חדש באתר:
  • עשרת אלבומי העשור של טנא ג'י – כתיבה שאוהבת יוצרים (אפילוג)
  • דצמבר ג'י – על אלבומי החודש שחלף…
  • נובמבר בטנא ג'י – אלבומים חדשים וכמה מילים
  • אוקטובר ג'י – על אלבומי החודש לפי האלף-בית…
  • מורין נהדר – למה תעמוד רחוק
  • פרקי אבות : ישראל גוריון ואסף אמדורסקי – שרים הדודאים, סי היימן ואלעד שודלר – שירים מבית אבא.
  • שחר אריאל – שחר אריאל
  • עדי שחם – צבא של מכשפות.
  • יעל קופלנד – השארתי את האורות דולקים.
  • שרון טובה לוי – מקום.
החוג לארכיאולוגיה – "לא תתפוס אותי" , מאיר אריאל, "זרעי קיץ", 1995.
ראשי ♥ מוצג בדף בית ♥ החוג לארכיאולוגיה – "לא תתפוס אותי" , מאיר אריאל, "זרעי קיץ", 1995.
גיא טנא יולי 24, 2018 4:32 am

זה [1]מתחיל בעינייך
ויורד ללשונך
ועולה בצחוקך
וחוזר לעינייך[2]
מכריז: לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!
זה ניצוץ בעינייך
זהו צליל בקולך
זהו טעם בצחוקך
כידוד בעינייך[3]
מכריז: [4]לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!

1 מהו ה"זה"? אם כן, מאיר אריאל יודע ללהטט בשפה וליצור מניפולציות אצל המאזין או הקורא…אין הכוונה כוונת זדון אלא רצון להמחיש את הכח החמקמק של גרעין המשיכה שלו אל האהובה. כח שמתגלם בחוסר השיום שלו. "זה" מתחיל בעינייך וכן הלאה.

2שימי לב למשחקיות ולממזריות של ה"זה": הוא עובר מסע מסוים וחוזר שוב לעיניים. העיניים כמסך אל הנשמה מסגירות את הרגש והמניעים של המחוזרת/הנאהבת. שם זה מתחיל ושם זה מסתיים.

3הכידוד הוא למעשה ניצוץ וכך שוב סוגר מאיר אריאל בית שני עם חזרתיות. לא משנה כיצד והיכן ובאיזו רמה או רזולוציה נמצא ה"זה" , תמיד הקיים הוא החמקמק והחמקמק הוא הקיים. על כן, הקושי ללכוד אותו, לתפוס אותו, להגביל אותו, לשיים אותו.

4 ההכרזה היא כמו התגרות, כמו קריאה של ילד קטן שנהנה מחוסר האפשרות של המבוגר לתפוס אותו. הקורא והמאזין יודעים עם זאת, שעם רצון והתכוונות, הילד עשוי להיתפס וההתגרות הנה חלק ממשחק שמקדים את הגשמת רצון התפיסה.

רשתות כבר פרשתי
מלכודות אין מספר
כצייד על משמר
עד בוש התייבשתי[5]
ואת: לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!

5בבית זה הדובר/מספר מתאר את מאמציו ללכוד את ה"טרף", כדייג וכצייד, מאמצים שלא צלחו. שימי לב שגם רשתות וגם מלכודות מגלמות בתוכן גם סיכוי להצלחה אולם סיכוי גדול יותר לתבוסה, למי שאינו מיומן בלכידה של טרף פיקח.

כמה שלא תהיה נחמד
כמה שלא תבין אותי
כמה שתחזיק מעמד
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס!
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי![6]

6בבית זה הנאהבת מסבירה למחזר/צייד כי אין לו סיכוי כלל, בלי קשר לתכונותיו החיוביות כנחמדות, הבנה ועמידות.

בי את מתעטפת
ובי את מתכסה
אותי את מנסה
אם דעתי נטרפת[7]
כשאת לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!

7 יש כאן מעין עליית שלב. אנחנו מקבלים מידע שיש מגע בין הדובר לנמענת. היא נמצאת בו ומתעטפת בו. היא מנסה אותו והדבר גורם לו טירוף. מה פשר הדבר ? כנראה שמדובר בדיאלוג ערס פואטי בין היוצר לבין ההשראה. זוכרת את "לא זכיתי באור מן ההפקר"? את "זריתי לרוח אנחתי" של ביאליק? אריאל לוקח את הרעיון הביאליקאי שניזון כמובן מן המקורות היהודים ומיסוד השכינה ומממש אותו על יסוד זכר-נקבה, משורר-יצירה.

שמה הרחק את חופשייה
איש לא ישלוט באחותי
רק במקרה את בסביבה-[8]
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!
לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי!

8עניין האחות , בשלב זה של השיר, שומר על הבדלת המינים אולם גם מנטרל את עניין המיניות. אמנם האחות בשיר השירים עשויה לעיתים לשמש שם גנרי לאשה אולם חוסר השליטה בה מחזק את הגישה שתיארתי לפיה אין מדובר ביצור מיני אלא בגרעינה של ההשראה ליצירה שמפרה את נשמתו של המשורר. כך, בדרך מפתיעה, ה"זה", שמצוי בנשמתו של הזכר, הוא למעשה גרעין נקבי של יצירה שמגלם כל תפקיד נשי והשקפה נשית בנשמתו של המשורר. המשורר הזכר למעשה הוא זה שמחפש לתפוס את הגרעין הנ"ל ו"להתעבר" בו בדרך ליצירה אישית שתממש גם תפקיד והשקפה זו.

 

[1][1] מהו ה"זה"? אם כן, מאיר אריאל יודע ללהטט בשפה וליצור מניפולציות אצל המאזין או הקורא…אין הכוונה כוונת זדון אלא רצון להמחיש את הכח החמקמק של גרעין המשיכה שלו אל האהובה. כח שמתגלם בחוסר השיום שלו. "זה" מתחיל בעינייך וכן הלאה.

[2] שימי לב למשחקיות ולממזריות של ה"זה": הוא עובר מסע מסוים וחוזר שוב לעיניים. העיניים כמסך אל הנשמה מסגירות את הרגש והמניעים של המחוזרת/הנאהבת. שם זה מתחיל ושם זה מסתיים.

[3] הכידוד הוא למעשה ניצוץ וכך שוב סוגר מאיר אריאל בית שני עם חזרתיות. לא משנה כיצד והיכן ובאיזו רמה או רזולוציה נמצא ה"זה" , תמיד הקיים הוא החמקמק והחמקמק הוא הקיים. על כן, הקושי ללכוד אותו, לתפוס אותו, להגביל אותו, לשיים אותו.

[4] ההכרזה היא כמו התגרות, כמו קריאה של ילד קטן שנהנה מחוסר האפשרות של המבוגר לתפוס אותו. הקורא והמאזין יודעים עם זאת, שעם רצון והתכוונות, הילד עשוי להיתפס וההתגרות הנה חלק ממשחק שמקדים את הגשמת רצון התפיסה.

[5] בבית זה הדובר/מספר מתאר את מאמציו ללכוד את ה"טרף", כדייג וכצייד, מאמצים שלא צלחו. שימי לב שגם רשתות וגם מלכודות מגלמות בתוכן גם סיכוי להצלחה אולם סיכוי גדול יותר לתבוסה, למי שאינו מיומן בלכידה של טרף פיקח.

[6][6] בבית זה הנאהבת מסבירה למחזר/צייד כי אין לו סיכוי כלל, בלי קשר לתכונותיו החיוביות כנחמדות, הבנה ועמידות.

[7] יש כאן מעין עליית שלב. אנחנו מקבלים מידע שיש מגע בין הדובר לנמענת. היא נמצאת בו ומתעטפת בו. היא מנסה אותו והדבר גורם לו טירוף. מה פשר הדבר ? כנראה שמדובר בדיאלוג ערס פואטי בין היוצר לבין ההשראה. זוכרת את "לא זכיתי באור מן ההפקר"? את "זריתי לרוח אנחתי" של ביאליק? אריאל לוקח את הרעיון הביאליקאי שניזון כמובן מן המקורות היהודים ומיסוד השכינה ומממש אותו על יסוד זכר-נקבה, משורר-יצירה.

[8] עניין האחות , בשלב זה של השיר, שומר על הבדלת המינים אולם גם מנטרל את עניין המיניות. אמנם האחות בשיר השירים עשויה לעיתים לשמש שם גנרי לאשה אולם חוסר השליטה בה מחזק את הגישה שתיארתי לפיה אין מדובר ביצור מיני אלא בגרעינה של ההשראה ליצירה שמפרה את נשמתו של המשורר. כך, בדרך מפתיעה, ה"זה", שמצוי בנשמתו של הזכר, הוא למעשה גרעין נקבי של יצירה שמגלם כל תפקיד נשי והשקפה נשית בנשמתו של המשורר. המשורר הזכר למעשה הוא זה שמחפש לתפוס את הגרעין הנ"ל ו"להתעבר" בו בדרך ליצירה אישית שתממש גם תפקיד והשקפה זו.

מאיר אריאל

אודות המחבר

גיא טנא להציג את כל הפוסטים של גיא טנא


« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

תגיות
אביב גדג' אביתר בנאי אהוד בנאי אחרית הימים אילן וירצברג איפה הילד אלון בר אלון עדר אסף אמדורסקי אסף תלמודי אריק איינשטיין אריק ברמן אתה חברה שלי בציר טוב ברי סחרוף. ג'ירפות גיא לוי גרשון לייזרסון דודו טסה דייויד ברוזה החצר האחורית הילה רוח התקווה 6 חווה אלברשטיין טוב שהעולם גדול יהוא ירון יהודית רביץ יהלי סובול יולנטה יונה וולך יוני רכטר ילדי בית העץ כנפי רוח לונה אבו נסאר נרקיס עומר קורן עלמה זהר עמיר לב עשוי מאותיות פדרו גראס קרולינה רן ויאיא כהן אהרונוב שי צברי שירים באשדודית תומר ישעיהו
עקבו אחרינו
הספר "ילד, כבש,זנב ושירים"
אלבומי ילדים
שני תופינים לילדים (ולכלבים) – "הכלב החמישה עשר" ו "עודני ילד/ בית הבראה לצעצועים".
פברואר 5, 2018 גיא טנא

שני תופינים לילדים (ולכלבים) – "הכלב החמישה עשר" ו "עודני ילד/ בית הבראה לצעצועים".

תופינים לילדים – "הכלב החמישה עשר" ו "עודני ילד". רשימה מעט אחרת לפניכם הפעם במסגרת קטגוריית אלבומי הילדים של "טנא

קרא עוד ←
ילדי בית העץ 3 – הפרוייקט של רן ויאיא כהן אהרונוב.
דצמבר 29, 2017 גיא טנא

ילדי בית העץ 3 – הפרוייקט של רן ויאיא כהן אהרונוב.

אלבום שלישי בסדרה המצליחה של "ילדי בית העץ", פרוייקט שהחל באלבום אחד, התפתח לתאטרון, לטלוויזיה, לספריות וכעת גם לאלבום שלישי,

קרא עוד ←
"סלט גרוב" – אלבום ילדים חדש, עשר נקודות:
מאי 11, 2017 גיא טנא

"סלט גרוב" – אלבום ילדים חדש, עשר נקודות:

  הרכב הגרוב- רוק של בוגרי "מיוזיק" מהווה דוגמא לרוח היצירתית והפתוחה של המוסד שסגירתו השנה היא מכה גדולה לדור

קרא עוד ←
כותבים באתר
  • נטע עמית
  • ציפורה פישר
  • מור אופק
  • חן צח
  • שי פלד
  • אוהד שגב
  • תומר גילת

נבנה על ידי אשכול הקמת אתרים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס