בשנים האחרונות אני מגלה חיבה הולכת וגוברת למוסיקה מסורתית מהרבה מקומות בעולם, מהמזרח הקרוב, מרכז אסיה, הודו ואפריקה, בעיבודים מסורתיים ובעיבודים מודרניים יותר. הז'אנר שכונה פעם בשם הגנרי "מוסיקת עולם". במיטבה, למוסיקה הזו יש יכולת מופלאה לסחוף את המאזינים למסע מוסיקלי מרתק אל עולם אחר, עם שפה, צלילים, מקצב ונשמה אחרים.

הראיון הפעם הוא עם מורין נהדר, אחת היוצרות והמבצעות המרתקות שפועלות בישראל בשנים האחרונות, שפועלת בצורה חסרת תקדים להחייאת המסורת המוסיקלית העממית והעשירה מאוד של יהודי פרס, הן כמעבדת ומבצעת והן כחוקרת. בראיון אני משוחח איתה על המסלול המוסיקלי המפותל שהיא עשתה עד היום, על ההשפעות שהיא ספגה לאורך השנים, ועל סיבוב ההופעות הנוכחי והמצליח מאוד להשקת האלבום "גולה גנדום".

מורין, בת 39,  נולדה באיספהאן שבאיראן ב 1979, ועלתה עם משפחתה לארץ בעקבות המהפכה ועלייתו של ח'ומייני לשלטון. היא ירושלמית בעבר, ומתגוררת כיום בתל אביב. על העלייה שלהם לארץ מורין מספרת: "יצאנו אמנם בזמן, אבל המשפחה השאירה הכול מאחורה. הגענו לארץ רק עם מזוודה וקצת בגדים. המשפחה עברה תקופה לא קלה של קשיי שפה ופרנסה. הם היו רגילים לתנאים מסוימים בארץ המוצא, ופה לא הכירו בכישורים וביכולות שלהם. אבל ברבות הזמן המשפחה התאקלמה יפה מאוד. כולם זכו להשכלה גבוהה והשתלבו יפה בארץ".

עד כמה התרבות הפרסית הייתה נוכחת בבית? ההורים שלך מתגעגעים לאיראן?

ההורים מתגעגעים ברמה כזו או אחרת, אבל לא במובן שכל היום הם יושבים וחושבים על זה. הם כבר הרבה שנים בארץ, אז אני מניחה שגם הגעגועים בסופו של דבר פוחתים. בוודאי שהאוכל, המוזיקה והשפה הפרסית נוכחים כל הזמן בבית, זה חלק מהזהות והיא לא נמחקה אף פעם.

 בתור ילדה, נהדר הצטרפה למקהלת אנקור, מהבולטות בלהקות הנוער בישראל, בה היא שרה לאורך שנות נערותה. במקביל גם למדה בקונסרבטוריון של האקדמיה למוסיקה בירושלים.

 גדלת בבית מוסיקלי? איך הגעת בגיל צעיר כל כך לשיר במקהלה?

לא גדלתי בבית שבו ההורים הם מוזיקאים, למרות שהושפעתי רבות מהשירים שסבא שלי שר. תראה, כמו הורים טובים הם היו בעיקר מוטרדים בשאלה מה אני הולכת לעשות עם זה. אותי משמחת בעיקר התגובה של סבא וסבתא שלי, שמאוד התרגשו מכך שבחרתי לעסוק בהחייאת פיוטים יהודים פרסיים".

למדת וצברת מוניטין במוסיקה מערבית עתיקה. איך התחיל החיבור שלך למוסיקה הפרסית?

כמו בהרבה משפחות מהגרים שעשו ככל יכולתן לאמץ את הזהות החדשה, המקומית, ולמחוק את שרידי ה"גלותיות" והזרות, גם בביתי שלי המוסיקה הפרסית נדחקה אל קרן זווית. יום אחד נשארתי לבד בבית, הייתי בערך בת 13-14. בפינת הסלון היתה ערימה קטנה של קלטות שאמא שלי הביאה איתה מאיראן, היתה שם קלטת עם שירים של פריסא ושל האיידה.  הקשבתי לזה והתחלתי לבכות את נשמתי. מאז הייתי מתגנבת ומקשיבה להן בכל פעם שהייתי לבד ובפעמים שהגעגוע לזמרות ששמעתי כילדה קטנה גבר עלי.

 אילו אמנים ומורים השפיעו עלייך לאורך הלימודים שלך?

מקהלת אנקור במוסיקה המערבית הקלאסית. פריסה, דל קאש והיידה במוסיקה הפרסית הקלאסית.

בשנים האחרונות נהדר היא נושאת הדגל של מסורת הפיוטים של יהדות איראן, מסורת עתיקה ועשירה שכמעט ונעלמה. מורין מספרת על המפגש שלה עם העולם הזה: "המסע החל לאחר שסיימתי את לימודי באקדמיה הגבוהה למוסיקה בירושלים במחלקה הווקאלית ובמחלקות קומפוזיציה, חינוך וניצוח מקהלות. בשנת 2001 פניתי לאוניברסיטה העברית ללימודי המשך בדרך לתואר שלישי במוסיקולוגיה. פרופ' אדוין סרוסי (מנהל המרכז לחקר המוסיקה היהודית ומרצה בכיר בחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה עברית) הציע שאחקור את השדה הנוגע למוסיקה של יהדות פרס, שהתברר ככמעט נטוש לגמרי. הרעיון קסם לי מאד".

אלבום הבכורה שלה, "ישנה בחיק ילדות", הגיע אחרי שנים רבות של הופעות והרצאות בארץ ובעולם, והיווה את שיאו של מסע מחקר מעמיק ביותר שנהדר ניהלה במשך מספר שנים. האלבום יצא ב 2015 וגרף ביקורות מהללות.

 מה היה תהליך ליקוט החומרים לאלבום?

התברר כי מעטות הן העדויות וההקלטות הארכיוניות שתיעדו אינפורמנטים ומתנדבים יוצאי איראן ע"י מוסיקולוגים. יתרה מכך, לא בוצעה אף הקלטה המאגדת בתוכה את כל אותם פיוטים ושירי הקודש והחול, שהיו מקובלים בקרב היהודים. כל זאת למרות העושר הגדול המצוי בכתבי יד, עדות לכך שיהודי פרס התברכו בתרבות מוסיקאלית ולירית עשירה. הבנתי שאני עומדת בפני שוקת שבורה. ראיתי שלא קיים רצף מחקרי ויש להתחיל מנקודת האפס. בתחילה שהיתי שעות ארוכות בהאזנה בארכיון הפונטיקה בבית הספרים הלאומי. לאחר מכן התדפקתי על דלתותיהם של אינפורמנטים פוטנציאליים, לעיתים גם ללא הצלחה של ממש. תשאלתי והקלטתי ללא הרף את סבתי וסבי (הורי אמי), קרובי משפחה מכל הדרגות ואנשים שפגשתי באקראי.

 ואיך התבשלה ההחלטה להסב את פרויקט המחקר האקדמי לפרויקט מוסיקלי חי?

אט אט תחושות של תסכול החלו לכרסם בי. הבנתי כי התמקדות במחקר לשם דוקטורט אקדמי גרידא תועיל אולי בשימור והקפאת נתונים יבשים, אך לא תועיל בהחייאת המסורת. הסיבה היתה שלא ניתן יהיה לחשוף את ממצאי המחקר עד לסיומו, דבר שיגרום לאיבוד זמן יקר בהפצת התכנים. מסקנתי היתה שהדבר הנכון לעשות הינו ליצור מחקר הצלה שיתחיל מהבית האישי שלי והחוצה. כיוונתי לכך שהמחקר שקראתי לו "דוקטורט חי" יתחדש ויעודכן ללא הרף בזמן אמת. והכי חשוב: כיוון שלפני הכל אני זמרת, הוא יבוצע מול קהל. המטרה: הקהל שייחשף לחומרים ילמד אותם, ייקח אותם הלאה איתו, בתקווה שינחיל אותם לדורות הבאים ויחזיר עטרה ליושנה. לאחר מספר שנים בהן השקעתי באיסוף מדוד ובדיקת הממצאים לאשורם, היתה בידי אסופה ודאית ומסוננת שעברה עיבוד וליטוש הלחנים (מפיהם של זקני העדה שלא תמיד שרים במדויק).

 ספרי על העיבודים שעשית לשירים המסורתיים..

הרעיון מאחורי העיבודים היה להכניס למנגינות האלו רוח חדשה. לכן הפכתי אותן למשהו שהוא כבר לא פרסי טהור, אלא פיוז'ן שפותח אותן לכיוונים חדשים כמו לדוגמא פולק אמריקאי.

 את האלבום החדש שלה, "גולה גנדום", שפירושו הוא פרח החיטה, הוציאה נהדר בשנת 2016, וגם הוא זכה לביקורות משבחות. בשונה מהאלבום "ישנה בחיק ילדות", באלבום זה כל השירים הוקלטו בפרסית.

 למה בחרת להקליט את האלבום בפרסית?

אני המון שנים מתעסקת עם החומרים האלה וחשתי שהגיע הזמן. כבר כשהייתי בת 17, חבר ללימודים שהקים אנסמבל אתני ביקש ממנה לשיר שירים בפרסית, מהבית. לא העליתי בדעתי שאעשה זאת ובקושי הסכמתי. הרגשתי שהמשיכה למוסיקה הזאת היא ויתור, היא לך לך מארצך וממולדתך, המולדת הקלאסית. אמנם אל ארץ שמצד אחד היא כן שלי, אבל גם זרה לי וחדשה, כזו שאני צריכה ללמוד מההתחלה. המוצא הפרסי שלי וההיכרות עם המוסיקה הזאת לא הספיקו כדי לשיר אותה. כזמרת זה היה רפרטואר חדש, והצטרכתי ללמוד אותו כמו את הרפרטואר ביפאנית או בגרמנית במקהלה.

 

במהלך השנים נהדר הופיעה רבות בארץ ובעולם, והייתה אורחת בפסטיבלים רבים למוסיקת עולם, למוסיקה קלאסית-מערבית ולמוזיקה בת זמננו. ביקשתי ממורין לספר על ההופעות, שכמובן מהוות חלק בלתי נפרד מהיצירה שלה.  .

 ספרי על הופעה שזכורה לך במיוחד במהלך הקריירה שלך

כל הופעה בדרכה היא מרגשת, אבל אולי המרגשת מכולן היתה הופעת השקת האלבום 'ישנה בחיק ילדות' בזאפה ירושלים שהזמנתי אליה את סבא שלי, בניהו צדיק. כשסיפרתי לקהל שסבא שלי נמצא באולם כולם התחילו לעודד אותו לעלות לבמה בקריאות 'סבא! סבא!'. אז הוא עלה באופן ספונטני עם מקל ההליכה שלו, ושר איתי דואט. זה היה אחד הרגעים הבלתי נשכחים בקריירה שלי

 את מופיעה בשנים האחרונות לא מעט בעולם. איך המוסיקה שלך מתקבלת?

היא מתקבלת יפה מאוד. בארץ אנשים אוהבים לתייג ולתחום אותך לכל מיני משבצות. דווקא בחו"ל מגלים הרבה יותר פתיחות, וככה גם זוכים להכיר ולהבין את העומק של המוזיקה בלי דעות קדומות

 מה מיוחד בסיבוב ההופעות הנוכחי?

בסיבוב הנוכחי החלטתי ללכת על הרכב חשמלי, ממש  בס-גיטרה חשמלית-תופים וקלידים, וזה מתקבל מאוד יפה. לפעמים דווקא ריבוי כלים יכול לפגום, ויש משהו מאוד נכון בצמצום הזה.

 מי הקהל שמגיע להופעות שלך?

הקהל מאוד מגוון. כאן המקום גם להזכיר שחוץ משני הכובעים של המוזיקה הפרסית, אני גם אוחזת בכובע שלישי של הלחנת שירי משוררים רבים, מחביבה פדיה דרך לאה גולדברג ועד יהודה עמיחי, ומשתתפת לאורך כל השנה בהרבה ערבי שירה עם לחנים מקוריים שלי. כך שהקהל מורכב ממש מכל עם ישראל – דתיים, חילוניים, צעירים, מבוגרים, ורואים את זה באופן ברור בהופעות, וזה מאוד מרגש אותי

 את חושבת שיש לך קהל מאזינים באיראן? את חולמת להופיע שם יום אחד?

אני לא חושבת, אני יודעת. הייתי רוצה להופיע שם בגלל הסבים והדודים. בשבילם זה סוג של משאת נפש, לחזור לעיר הולדתם, לשווקים ולרחובות. אני גם יודעת שיש דיסוננס בין הרטוריקה הפוליטית, לבין מה שקורה בעם. יש פלגים קיצוניים שמחזיקים את את כולם בזקן, אבל הרוב באיראן הוא שפוי.

 עם מי את חולמת לשתף פעולה?

עם פאריסה וגוגוש, שתי דיוות פרסיות ענקיות, אולי זה יקרה….

 נסיים את הריאיון עם פינת הפרגון – על איזה אמן או הרכב ישראליים את ממליצה לקוראים?

הפרברים…

 שמחתי מאוד לראיין יוצרת מרתקת, עם שורשים מוסיקליים עמוקים מאוד שנטועים בו זמנית במוסיקה המערבית הקלאסית ובמסורת המוסיקלית העממית של יהודי פרס, שהצליחה לשלב מחקר אקדמי יסודי, כמעט חסר תקדים בהיקפו, שאחראי לתחייה של מסורת מוסיקלית עשירה שכמעט ונעלמה, עם יצירה מוסיקלית מצליחה ומוערכת.

 ניפרד עם הביצוע הנפלא של נהדר לשיר Juni Juni, שיר ערש עממי-פרסי, שהצליח לרגש אותי מאוד