אלבומי השנה בטנא ג'י לשנת תשע"ז ממשיכים את מסורת הגיוון ששמתי לי (באופן בלתי מודע לעיתים…) כקו מנחה של הבלוג המיוחד שלנו. גם בתריסר האלבומים וגם בסיכומים המיוחדים מאד של כתבי טנא ג'י ניכר כי המוסיקה הישראלית הפופולרית , למרות מה שניתן לחשוב אם אומדים ומעריכים אותה לפי כמות צפיות ביו טיוב או השמעות בגלגל"צ, רחוקה מלהיות עשויה מקשה אחת והיא עשירה ומתפתחת, אם כי שנת תשע"ה הנפלאה ושכמותה לא שחזרה עצמה גם השנה…

טנא ג'י נפרד השנה מכתבים שתרמו תרומה חשובה וייחודית לבלוג , כל אחד בסגנונו ובאהבותיו. נאמר תודה למור בידר, תומר פישר, מתן גולצמן, גרמן רייטרמן ולמיכל חוטר, לה נאחל בהצלחה בלימודי התואר השני במוסיקה בהלסינקי. קיבלנו בשמחה את חזי ברנדסופר והצוות הנפלא שכולל את מור אופק, נטע עמית, ציפי פישר,רועי שניידר, חן צח וחזי עצמו. אנחנו מחפשים כעת כתבים נוספים, מוזמנים לפנות בכיף…

שנה זו הייתה חשובה לי מאד באופן אישי, גם בשל סיבה מבורכת כמו הוצאת הספר "ילד, כבש, זנב ושירים" שעוסק באלבומי ילדים בישראל מ"הכבש הששה עשר" עד "ילד פעם" וגם בשל סיבה בלתי מבורכת בעליל, ארוע מוחי ממנו יצאתי בנס בקיץ האחרון.

אם כך, הנה הם תריסר אלבומי השנה שלנו ובתווך פינותיהם של כתבי טנא ג'י, תהנו !

לאחר עשור שלם חוזרת להקת טיפקס למרכז תשומת הלב עם אלבום חדש ואותה החמסה הוותיקה. לאחר גיחת סולו של קובי אוז,  היוצר שיצר את השפה "הטיפקסית", עם צמד אלבומי מזמורי נבוכים ואלבום מחווה בעקבות אריק איינשטיין, הלהקה מתחברת לה מחדש . ."טיפקס",  מבססת מהלך של בגרות ואמירה שמתרחקת מתיוגה כלהקת הומור ושמחה בלבד.
ככלל, "טיפקס" 2016 שמרה על ה-DNA  הבסיסי שלה עם אוז, שכתמיד מבצע מצוין, אך מתפתחת לכיוונים ומעניינים ולא קופאת על השמרים. אז איפה הכפיים שלכם?…

http://lahiton.com/חמסה-עליהם/

הילד הטוב של "המסך הלבן" לא לומד למבחן, לא עומד בצפירה, לא הורג ערבים .הקול הנמוך יחסית של גבריאל אל מול הקול הגבוה העונה לו, מרכיב כאן חזיון שווא של שיר ילדים ומעצים את תחושת החידלון והקושי הרגשי שמבצבץ מכל שורה באלבום. העברית היא חלק משמעותי בהישג של "המסך הלבן". נדמה שרק טבעי היה לשיר את הרעיונות ולגלם את הפרסונה האומנותית האוניברסלית של ההרכב באנגלית (גם גרמנית היה יושב כאן פיקס…) והבחירה של הברוידים ושל בן שחר להיצמד לעברית משמעותית מאד בעיני. "המסך הלבן"- לא בכל שנה וגם לא בכל עשור יוצא אלבום שכזה. לא לכל אחד.

https://teneg.co.il/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%9a-%d7%94%d7%9c%d7%91%d7%9f

סיכום השנה של נטע עמית:

תשע"ז מסתיימת בימים אלו, ואני נפרדת ממנה בתחושה של הקלה. אבל אם בשירת נשים עסקינן – ולשם כך הרי נתכנסנו – השנה העברית שמסתיימת עכשיו דווקא הביאה עמה בשורה פמיניסטית לא קטנה. השנה הוקם הרכב הפאנק "אנטיגונה רקס", הכולל את תמר (קוקי) אריאל, יהוא ירון וסתיו בן שחר. אריאל אחראית על הטקסטים והשירה, ואת מה שיש לה לומר על תרבות האונס, האשמת הקורבן ואפילו רצח נשים, היא צועקת חזק, בלי פילטרים ובלי לעדן את הדברים. וממש לאחרונה, ניצן פינקו וליה שפיגל מהמגזין העצמאי Riot! (שתיהן גם משדרות ברדיו "הקצה") קיבצו לאוסף של Riot! 18 שירים בעברית ובאנגלית, של מגוון להקות וזמרות, שעוסקים בזכויות נשים ובעוולות חברתיות בכלל. בין המשתתפות באלבום תוכלו למצוא את אנטיגונה רקס, את דף צ'ונקי (הרכב פאנק נשי שכדאי לכן להכיר), את איה זהבי פייגלין, הילה רוח, ועוד. כל ההכנסות ממכירת האלבום יועברו למרכז לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.

מוזיקאית נוספת שעוסקת בשירה בנושאים אלו היא שני פלג, שממש לאחרונה הוציאה את אלבומה השני "ניתוקים". פלג – שנשמעת כמו פיג'יי הארווי פינת ענבל פרלמוטר – מתארת אונס בשיר "חתולעכבר". השיר, הגרסה העברית ל- Me and a Gun של טורי איימוס, אם תרצו, נותן מיד אגרוף בבטן, ומצליח להעביר במעט את תחושת האימה המשתקת. בשיר "אפאחד לא יודע" היא שרה על סלבריטאית שנופלת קורבן לסטוקר פסיכופט – מנקודת מבטו של הסטוקר. והרי אקדח שמונח על שולחן המטבח במערכה הראשונה בשיר – איך זה נגמר, בסוף כולן יודעות. אלו לא התכנים הרגילים שמהם בדרך כלל עשוי אלבום רוק; ואל תתבלבלו – מדובר באלבום רוק מצוין.

למרות העיסוק בתכנים הקשים והכואבים, יש משהו מרגש ומחזק בכך שנשים "שוברות שתיקה" ושרות על הנושאים האלו, שעד כה כמעט ולא קיבלו קול ובמה. ובכל זאת, אסיים בנימה אופטימית, לכבוד השנה החדשה, עם שיר הסוחף "תפילת האמהות" של יעל דקלבאום ואנסמבל תפילת האמהות. בשיר, שנכתב במהלך הצעדה של תנועת "נשים עושות שלום", הן קוראות לנשות העולם להתאחד – "Women of the world unite": או כמו ששרה תמר קוקי אריאל מ"אנטיגונה רקס" – "רק כשכולנו נהיה חופשיות/ אני אהיה חופשיה".

בשירים מהבוידעם, אלבום הסולו השני של תומר ישעיהו, המחצית הגברית של הצמד ISAIAH, הוא ממשיך ומפגין את כישרונו הרב ככותב וכמלחין. באלבום הקודם ישעיהו עבד עם עמיר לב. הפעם, הוא משתף פעולה עם עם רועי חרמון בעמדת המפיק המוזיקלי.
יש משהו נוסטלגי, קסום, עם ארומה של פעם, ביצירה ובשירה של ישעיהו. לעיתים נדמה שאנו מאזינים לאלבום מתחילת הסבנטיז או אפילו מסוף הסיקסטיז. לא בארץ, באנגליה. לא שהאלבום חסר סממנים מקומיים, ההפך הוא הנכון, אבל הבחירה של ישעיהו וחרמון, כזו שמודגשת ב"סרט עצוב", היא בסאונד "לבוש" טוויד ומקטורן ועשן מקטרת מיתמר מעלה. אומנם סאונד החליל מקורו בתכנות וקלידים אבל האמביינט נשאר אולד סקול שגורם לי לרצות להיכנס מתחת לשמיכה חמה ולהתמסר למוסיקה, שיר אחר שיר.

http://lahiton.com/ארומה-של-פעם/

מילה ברוח, אלבומו השלושה עשר (!) של עמיר בניון, הוא אלבום משפחתי. הזוגיות היצירתית והאמנותית מהווה את מרכזו והאידיאל המשפחתי מהווה את מושאו. יותר מבעבר, עמיר בניון נשמע מפויס, הרמוני, אבל העוצמה, הכוח, עדיין שם.כאשר בניון שר "את העולם הזה בראתי ילדי רק בשבילך", הוא חושב על עצמו גם כאב אך גם כמי שניתנה לו הזדמנות להעניק. על ההזדמנות הזו, כך נדמה באלבום הנוכחי והמרתק הזה, עמיר בניון לא מתכוון לוותר.

https://teneg.co.il/ביקורת-אלבומים/אלבום-משפחתי

הסיכום השנתי של מור אופק :

בסופו של דבר אני חייב לכתוב על גיטרות בס תופים, כמה אפשר לכתוב על אקורדים אני שואל? כל זמן שצריך אתם עונים.

ובכן, בשנה החולפת השתדלתי להביא מעט על עצמי בתוך הופעות שאת רובן ראיתי אך לא את כולן. היה לי ברור שלראות הופעה של איפה הילד בגבעת ברנר זאת חוויה שאני חייב לעצמי. היה ברור לי שאת תערובת אסקוט אני חייב לראות רק בגלל שלא הערכתי אותם מספיק ביחס לסידור המכוניות באותו היום בקיבוץ.
אבל לצד המוכרים והטובים נוכחתי גם בהופעות של פורצי הדרך הבאים, הילה רוח הנפלאה, קוסטה קפלן ורם אוריון. שניים מהם גם יצא לי לראיין ולהכיר קצת מקרוב את אחורי הקלעים של מי שבאמת יוצר את כל המוסיקה הזאת. אבל לפני הכל היה זאב טנא שבעצם היה כרטיס הכניסה שלי לבלוג ובזמן האחרון המילים שלו כבר לא כלכך קיצוניות כמו ראש הממשלה שלנו. ואני בספק רב אם זאב יוכל ללכת חופשי בפתח תקווה בזמן הקרוב.
יצא לי להיות בבארבי כמה וכמה פעמים ולהעריך שוב ושוב את התנאים האופטימאלים לקיים בהם הופעות בהם לקהל יש חלק מרכזי שמעלה גם את רמת ההרכב. ובין לבין להיות כמעט כל שבועיים בהיכל הרוק של ישראל בואכה גבעת חיים מאוחד ולראות מלא הרכבים אלטרנטיביים מול קהל צמא שמגיע שוב ושוב. לירן גורן נותן פייט למועדונים הקטנים של תל אביב, ללבונטין ואוזן בר יש מה ללמוד.
כן הייתה זאת שנה מרתקת שבשיאה רדיוהד ופיקסיז נתנו הצגות ואני עדיין אקח את הביצוע של ההרכב החד פעמי 'ראש לקיר' בראשות אסף הדר Time של פינק פלויד בגבעת חיים מאוחד כאשר אותו קהל צמא דרש עוד וקיבל.
ואני עמדתי שם בצד מאחורי גיא דקל המתופף האדיר ולא יכולתי לתאר את הרגע אבל תהיו בטוחים שהיו שם גם גיטרות ובס ואפילו כלי נשיפה. לפעמים המוסיקה היא רגש. ובגלל זה אני שם.

אלבום שלישי לקרולינה, מי שביססה לאחר שני אלבומיה הקודמים, "מה אעשה עכשיו" (2009) ו"זוהר" (2012), מעמד בכיר ומיוחד בין היוצרות בפרט והיוצרים ככלל במוסיקה הישראלית.
קרולינה מגיעה לאלבומה החדש מעמדה אומנותית המושפעת מאד ממצבה המשפחתי החדש של בת זוג ואם. בראיון עמה בגל"צ אמרה קרולינה שהאג'נדה שלה באלבום זה היא בכיוון של רגיעה, פיוס ורוך. אמנם קשה לטעון שאלבומיה הקודמים היו זועמים או ביקורתיים אך בהחלט ניתן לזהות נטייה עגולה, בוגרת ואימהית יותר ב"שלוש", נטייה שנדמה שמתאימה לפרסונה האומנותית של הווקאליסטית והיוצרת המיוחדת הזו.

https://teneg.co.il/ביקורת-אלבומים/קרולינה-שלוש

הוא נבדל, הוא שונה, הוא חש רעב שנים בעצמותיו אך הבין שהיה צמא.הוא חש במדמנה, חש קרוע מיתרים ושוכב פצוע בבית החולים וצועק לאחות שתנגן משהו. ברשימה שדומה לרשימת קרדיטים באלבום הוא מודה לחמי איש השב"ק ס',לפרנק סינטרה, לפרדי מרקיורי, למאיר אריאל, לדוד המלך, ללאונרד כהן ולחבר כי "בראש מורם, בדרך שלי ונצחתי כי עברנו את פרעה, לי המזמור והללויה"…מבולבלים? אני לא, כי..
….גראס/אולמן, אולמן/גראס הוא אומן ורסאטילי, איש של מילה לי ווקאלי, מוסיקלי ורבאלי, אוראלי מנטאלי, מלנכולי קרנבלי ומי שלא יבוא- חבל לי.

https://teneg.co.il/ביקורת-אלבומים/פדרו-גראס-חצי-סוגריים

סיכום השנה של חן צח:

בשנה האחרונה יצאו כאן בארץ כמה אלבומים באמת מעולים, ואני בטוח שעל חלק מהם תקראו מהעמיתים שלי. למרות זאת, סיפור השנה במוסיקה הישראלית דווקא עוסק במדיום, וליתר דיוק ב 88FM, או בשמה החדש כאן 88, ובמה שקרה לה השנה. אני בטוח שלרבים מהקוראים, כמו גם לי, 88 הייתה התחנה העיקרית, לפעמים היחידה, בה היה אפשר לשמוע מוסיקה אחרת. מוסיקה שהצליחה לאתגר ולהפתיע, בין אם זו הייתה להקה סקוטית חצי נשכחת משנות ה 80 (כן בועז כהן, הכוונה בהחלט אליך), בין אם זה היה בלוז וג'ז ש 88 הייתה כמעט המקום היחיד שהשמיע, וחשוב במיוחד, מוסיקת אינדי ישראלית חדשה .
מעבר למוסיקה, אחד הדברים הכי טובים שהיו בתחנה הזו הם עורכים מוסיקליים מהטובים שיש, שערכו את המוסיקה לא לפי אלגוריתמים, נוסחאות וטבלאות אלא מהלב, שגם מגובה בידע מוסיקלי עצום. בעולם דיגיטלי, בו כל שיר, בכל סגנון מוסיקלי, זמין לנו בלחיצת כפתור, 88 הייתה ההבדל בין פלייליסט, כזה שבמקרה הטוב שנוצר ע"י המחשב בהתאם לטעם המוסיקלי האישי שלך, ובמקרה הפחות טוב פשוט אקראי, ובין רדיו ציבורי, ששם למטרה גם להעשיר את התרבות המוסיקלית בארץ.
כל זה, כאמור, היה ב 88FM הוותיקה. בחודשים האחרונים, מאז שהיא הפכה לחלק מתאגיד השידור הציבורי "כאן", היא הפכה לגלגל"צ למבוגרים. תחנה שמשדרת כמעט אך ורק להיטים, וגם כשיש סגנון כביכול חתרני כמו New Wave, הבחירה היא תמיד באותם שניים וחצי שירים לעוסים של אמנים ענקיים כמו The Smiths או אלוויס קוסטלו. אולי הנושא הכי כואב הוא השדרנים והעורכים, שהם כמובן תמיד הלב של תחנת רדיו. תחנה שאיבדה את בועז כהן, שלא הסכים לוותר על עצמאות מוסיקלית מלאה בתכנית הבוקר שלו, תחנה שכמעט והעלימה מלוח המשדרים עורכים מוסיקליים עם ניסיון של עשרות שנים כמו משה מורד והחליפה אותם בבוגרי גלגל"צ, החל במפקד העליון אלדד קובלנץ, המשך באביעד רוזנבוים שעורך בעצמו שעות רבות בכל יום ב 88 וברשת ג', וכלה בחלק מהעורכים הצעירים.
כדי לא לסיים את הטור באווירה קודרת, אני רוצה לצטט את בועז כהן, שדיבר באופן די ספונטני בערב שערך "משמר 88", ששם לו למטרה לנסות להילחם על דמותה של 88 המקורית והאהובה: "בדרך כלל נותנים פרס איש השנה לאיש או אישה, אבל לו היה זה בידי הייתי מעניק השנה את הפרס ל משמר 88 על שימור עולם הערכים הישן, כנות, פשטות, צניעות, חופש המחשבה וחופש הביטוי ואהבה אמיתית למוזיקה ולחירות". בהצלחה לכולנו במאבק החשוב הזה!

אלבומה השישי של "איפה הילד", "מתוק בחשיכה" ליווה אותי קילומטרים רבים של נסיעה גלילית והררית בימים האחרונים. מעולם לא חשתי צורך להתאוורר..אקדים ואומר ש"מתוק בחשיכה" עלה על כל ציפיותיי, והן לא היו נמוכות מלכתחילה… "רגע לפני שאתם מכוונים/ רגע לפני שאתם יורים/ כדורים או מילים/רגע לפני שאתם פוגעים/ רגע לפנטי שאתם נפגעים/ צריך לפעמים לראות גם בחושך/ מבול בא לעולם" פותח רודנר את שיר הסיום של האלבום ואיזו עוצמה יש בבחירה הזאת. יש כאן שיר שמתייחס לכל אחד שדואג אילו קשתות נשאיר לילדינו אחרינו, לכל אחד שעיניו פקוחות ואוזניים כרויות. שיר משובח. סיום ראוי לאחד מאלבומי השנה עד כה. (מי אני שאשבור לעצמי את המילה…)

https://teneg.co.il/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d/%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%93-%d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%a7-%d7%91%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%9b%d7%94

באלבום הקודם רוז שרה ב"עננים", "אני בעננים לא יודעת איך כל זה קרה" ואילו הפעם האלבום נפתח בהבטחה בשיר "זה יקרה": "זה יקרה זה חייב/ מה יקרה אם זה לא יקרה". רוז שרה על חוסר אהבה באופק, על מצב שתשאר לבד ואילו יוסי מזרחי , שזומן מלוס אנג'לס להפיק מוסיקלית את האלבום, יודע לקחת את האלמנטים הכה אופיינים לרוז- הרבדים בשירה, הדומיננטיות הקולית, הרוך והרומנטיות באווירה ולרכך עם כל אלה את החרדה המוצהרת, לא בלי שמץ אופטימיות .

https://teneg.co.il/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d/%d7%90%d7%91%d7%99%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%a8%d7%95%d7%96-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%94-%d7%91%d7%a4%d7%a8%d7%a7%d7%98

הסיכום השנתי של ציפי פישר:

למה לא אוגנדה, או אתיופיה או מרוקו?

עבורי, אחד המאפיינים הבולטים השנה הוא זה ששמתי לב שמה שהתחיל בתור מגמה בקטנה, כניסת המקצבים והצלילים האפריקאים למוזיקה הישראלית, הפלך השנה למשש שטף של שירים חדשים. בעוד שבעבר היתה לי תחושה שמוזיקאים מנסים לרכך את הצליל ולהתאים אותו לטעם הקהל הישראלי- בצורת מוזיקת פיוז'ן שיוצרים כמו עידן רייכל או מוש בן ארי, כיום מוזיקאים ישראלים לא פוחדים ללכת להארדקור של המוזיקה האפריקאית, לאפרוביט המרקיד, לפופ האתיופי או לבלוז הטוארגי. הדבר גם מתבטא שמתקיים דיאלוג ישיר עם מוזיקאים מאפריקה, שחלק אציג בסקירה הקצרה הזו.

הראשונים להוביל את המגמה היו להקת טיגריס שהוציאו בנובמבר אלבום בכורה בשם Gold. מוזיקאים כמו גילי יאלו מהווים חוליה מקשרת ליבשת האפריקאית, וקאברים בביצועו למיטב המוזיקה הפופולרית האתיופית מצליח להכיר לישראלים כמוני קצת מהעושר הרב שבמוזיקה הזו .הלהקה "רבע לאפריקה" מזכירה שאפריקה זה לא רק הצד המזרחי (אתיופיה) והדרומי (קניה ודרא"פ) אלא גם מערב וצפון, עם חיבור למסורת המוזיקלית של העמים הברברים שחיים בין מרוקו, אלג'יר למאלי וניז'ר, עם טיפה של חוצפה ישראלית במילים.
פרויקט APE של תמיר מוסקט ותמיר שרון למשל נשמע לגמרי חו"ל, ולא רק השימוש באורחים מכל מיני ארצות גורם לכך. הביטים האגרסיבים מאוד מושפעים ממוזיקה אלקטרונית עכשווית ממקומות כמו ג'והאנסבורג או בקהילות הפזורה האפריקאית ברחבי לונדון או ארה"ב. אחרונים ובהחלט חביבים הם ההודנה אורקסטרה שכאן מארחים את הסולן הכריזמטי מאתיופה, דמיסו בלטה. עם קליפ בלוק רטרואי הם מצליחים להעלות באוב את ימי הזוהר של אדיס אבבה של שנות ה-70, לפני ההפיכה הצבאית.
כך שהלקט שהבאתי בפניכם מהשנה האחרונה מראה שמוזיקאים ישראלית מתמצאים גם בעבר וגם בהווה של מוזיקה אפריקאית, עם הבנה איך להכניס את הטאץ' הייחודי שמונע מהשירים האלה להיות חיקוי חיוור למקור. עם ההתגברות הפופולריות של הפקות שמתמחות במוזיקה אתנית כמו סאנביט ומקודשת, אני צופה עתיד בו יחוזקו אפילו עוד יותר הקשרים המוזיקליים בין ישראל ליבשת שאליה היא מחוברת מצד מערב.

https://www.youtube.com/watch?v=E5AER9Tevf8

ארבע שנים לאחר צאת אלבומה הראשון והמשובח "אספר לך"  מוציאה לונא אבו נסאר אלבום שני , גם הוא בערבית ובעברית, כאשר הפעם הציפיות ממנה כיוצרת ייחודית ואיכותית מובהקות וגבוהות כאשר גם הפעם מופקד על עמדת המפיק המוסיקלי דרור רותם. אחד מסודות קסמה של אבו נסאר הוא שתמיד היא נעימה לאוזן, בכל מקרה ואופן, בציר בין תום לבין עוקצנות, הלבנה הנצרתית תמיד מאירה עליך, שרה סוויטה לאור ירח.
אבו נסאר שרה כאן על חלום, על אבל, על יחד , על גבול וחלום, אמת והתנגדות, הכל קיים, הכל חופף אבל באי של לונא אבו נסאר הכל משמש במערבולת קסומה אחת.

https://teneg.co.il/ביקורת-אלבומים/לונה-אבו-נסאר-מערבולת

 

"אותו ניחוח אדוניס/ ודרמפון/לתוכו רוקנתי נשימה" כותבת משעול ב"לא". שיר האהוב עלי בדיסק, הן טקסטואלית והן מוסיקלית. שיר על החלטה, על האחזות בחוזק, האחזות נואשת אפילו, הכל על מנת לא לאבד שליטה, לא להתמסר אל הכאב בבחינת ההתמסרות אל משבר האושר והדוויי הרחלי. קצר וקולע העיבוד של האורסולות, כמו רגע ההעלמות של אותו בלון הליום שנשמט מידו של הילד הדומע.
"כאוהבים אשר חנכו ביתם בזיונים/ בכל פינה, פראות" כותב שמעון אדף אשר לשיריו הוקדש האלבום האחרון של רחמני ו"קטב מרירי" שלו. החיבור בין המשורר למלחין ניכר היטב כאן בהבנה ובחמלה שנדמה מסורה על ידי רחמני לטקסט הלוהט וקודח של המשורר השדרותי. הפרשנות של רחמני כמבצע וכמלחין כאחד ממס את הלב.

https://teneg.co.il/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%a5-%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%a9-%d7%97%d7%95%d7%9c-%d7%99%d7%9d

ליבנה מציג באלבום זה, באומץ ובכנות, פרסונה אומנותית של יוצר רומנטיקן, אפילו "אירוטיקן" ("מתחת לשרוול" עם חנן בן סימון, "אחוזים") ובעיקר פואטיקן ששורותיו ב"כרישים", למשל, נועזות בשפה השירית שלהן: "שפתיים שמחר ידממו/ הלילה יכולות להתנשק" או "נתקלח/ בוא נזרום אל האמבטיה/ כמו כרישים נשחה/ בין החדרים שכבר נקיים ועירומים". הוא נהנה ממעשה השירה עצמו, מתמסר לו. כאשר הוא שר עם דניאלה ספקטור את "כרישים" נדמה שכמות הכשרון והמעוף שם פשוט מופרזת, ו"הזדמנויות" עם שירה ז כרמל הוא דואט מרשים ונוגע, ואופן השירה הייחודי והחושני של ליבנה מהווה חלק דומיננטי בהישגים אלו.

וטיפה לפני שני האלבומים שסוגרים את רשימת תריסר אלבומי שנת תשע"ז, הנה קישור ותזכורת לפוסט שפתח את ספיישל פסח של הבלוג : עשרים וחמש שנה לאלבום "השלישי" של אהוד בנאי, פוסט בו אני , כתבים וקוראים נוספים של הבלוג שיתפנו רגעים אישיים ודמיוניים שקשורים לשירי האלבום הנהדר ההוא:

https://teneg.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%a6%d7%92-%d7%91%d7%93%d7%a3-%d7%91%d7%99%d7%aa/%d7%9c%d7%90-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%a9%d7%91%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%91%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-2

וכעת..חזרה לשני האלבומים האחרונים ברשימת תריסר הגדולים של תשע"ז:

https://teneg.co.il/ביקורת-אלבומים/יוני-ליבנה-הרופא-לשבורי-לב

נסעתי היום בכבישי חיפה והגליל המערבי ובין העיר התחתית לכבישים המהירים תפסתי עצמי שר עם לינדר, ממש שר עמה, רק שיר אחד. באורח מושלם היה זה "מישהו מאזין" ובין איקאה קרית אתא לפאתי עכו ובין בית חולים רמב"ם לגשר "פז" תפסתי עצמי שר "קשה לשמוע את הקול שלך בתל אביב" בהטעמה המיוחדת ובשבירה המעניינת בהן בחרה לינדר. מדובר באלבום בכורה מרשים ומרתק של אומנית שאוהבת להתנסות בצליל ובמבע. סיפורה האישי ודאי מרתק עשרות מונים מזה הנחשף כאן וחלק מן המורכבות עובר יפה בזכות הרגישות של אור בהיר בעמדת המפיק המוסיקלי.

https://teneg.co.il/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d/%d7%aa%d7%9e%d7%a8-%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%93%d7%a8-%d7%9b%d7%9f

עד כאן סיכום השנה הרביעי של טנא ג'י – כתיבה שאוהבת יוצרים. תודה לרועי כהן על הסיוע הטכני ולכתבים היקרים והמוכשרים נטע עמית, חן צח, מור אופק, ציפי פישר, חזי ברנסדופר ורועי שניידר.

מוזמנים להמשיך לאהוב, ללוות ולשתף אותנו בבלוג ובפייסבוק ונסיים בפתגם עממי ידוע: טונה שמגיעה יומיים לפני החג, תמתין לשנה הבאה על המרפסת….שנה טובה לכל המוסיקה הישראלית על יוצריה, קהלה וצליליה !

לאהוב את דף הפייסבוק :

https://www.facebook.com/shakedrotemneta/?pnref=lhc

https://teneg.co.il/%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d/%d7%a4%d7%9c%d7%90%d7%a9%d7%91%d7%a7-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%98%d7%a0%d7%90-%d7%92%d7%99-%d7%9c%d7%a9%d7%a0%d7%aa-%d7%aa%d7%a9%d7%a2%d7%93

https://teneg.co.il/%d7%90%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%9f-2015/%d7%aa%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa

https://teneg.co.il/%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d/%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9d-%d7%aa%d7%a9%d7%a2%d7%95-%d7%91%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa