גיא טנאשלל הרשימות בכל מדיום אפשרי לסיכום השנה העברית שחלפה עלינו חילחל לתת ההכרה שנפתחה כמו מניפה הלילה ועורר אצלי צורך לציין תריסר אלבומים שעשו לי את השנה, כמובן ללא חשיבות לסדר הצגתם, לאו דווקא כי היו הטובים ביותר בעיני, וחלקם הגדול היו, אלא בעיקר כי הביאו משהו מיוחד ואחר למוסיקה הישראלית. תהנו !
- "רוצי יולנטה" / יולנטה:
לפני כמעט 40 שנה הגיעה מבאר שבע זמרת צעירה שכבשה את הלבבות עם "סליחות", המשיכה לקריירה מופלאה, ותפסה מקום של כבוד בשורת היוצרים והמבצעים בארץ. לצד התעוררות בכמות וברמה של מוסיקאים באר שבעים שהוציאו אלבומים השנה, כמו נדב אזולאי וגיל נמט, אביב נוימן, מריונטה סול, יוחנן קרסל ודוד פרץ, ישנו גם אלבום הבכורה של באר שבעית מוכשרת, סטודנטית ב"רימון" העונה לשם הבמה "יולנטה". האלבום בהחלט עשוי לסמן תחילת דרך דומה למי שכבר באלבום הבכורה שלה מציגה סטנדרטים גבוהים ומיוחדים של כתיבה, הלחנה ובעיקר ביצוע.
2."חלומות"/ עידו מימון:
הסקסופוניסט והיוצר הצעיר עידו מימון מציג בפנינו באלבום הבכורה שלו "חלומות", מגוון מפתיע ומרשים של כישורים ככותב, מלחין ונגן. מימון הצעיר החלים לאחרונה ממחלת הסרטן ומשתף על גבי העטיפה ובמהלך הדיסק בחוויותיו ותובנותיו מהתקופה הטראומטית שעבר. האלבום נפתח בדגימה מ"עוד רחוק החוף" של גלי עטרי בלחן של אילן וירצברג שמהווה בסיס ל "Lullaby ", מיני בלדת סול בביצועה של שירה חן המוכשרת. נפגוש את חן גם ב"בית" המצויין אותו היא כתבה, הלחינה ומבצעת יחד עם מימון. הסקסופון של מימון שבמפתיע, אינו מקבל הזדמנויות רבות באלבום, מהווה כאן פונקציה סקסית בבלדה החושנית והיפה הזו שמתפתחת ומשנה מקצבים וסגנונות תוך כדי שיר.
- "הכל לטובה"/ שאנן סטריט:
"הכל לטובה" הוא פרוייקט ראשון ויחיד במינו בו שאנן סטריט ממשיך את המגמה הבוגרת ומעוררת ההערכה במסגרתה אומנים פותחים לא רק את סגור לבם בפני המאזינים, אלא גם משתפים אותם בחוויות משפחתיות ובריאותיות קשות וטראומטיות. נעם רותם ועידו מימון קדמו לסטריט בעניין זה – והם אינם היחידים. בשנת 2005 איבד סטריט את אחותו טובה למחלת הסרטן, ובאלבום זה הוא משתף אותנו בשנת האבל שחלפה עליו בפתיחות מרגשת ובגיוון סגנוני מרשים.
4."טוב שהעולם גדול"- משירי אבות ישורון/ כרמי זיסאפל,ערן וייץ,שי צברי:
כאשר כרמי זיסאפל ניגשה לשיריו של אחי-סבה, המשורר אבות ישורון במטרה ליצוק בהם רוח מוסיקלית רעננה ולמצוא בהם מהות על זמנית, היא מצאה דרך להתנתק מן העבר המשפחתי הלא פשוט ולהביא, יחד עם ערן וייץ שגם הפיק מוסיקלית את האלבום וסוללת אמנים מפוארת שכוללת את מאיה בלזיצמן,איתמר דוארי,אלי מגן,ברי סחרוף,רונה קינן,תמר קפלינסקי,אורי רוסו, עדי רנרט ויובל שפריר הצצה נדירה לטקסטים שהיו צריכים להתגלות כבר לפני שנים רבות.
- "Exit Inside"/ אנג'לסי- “החיים עצמם הם עצם נופל” שר בר אור בשיר הנושא של האלבום ומעניק סוג של סיכום לאמירה של The Angelcy : הקושי הוא אימננטי, המצוקה, הצער, הכאב והשכול הם כרים ליצירה של הלהקה ומהבדידות, מהפנימיות, מהמכשולים הרגשיים תצא השירה, תצא היצירה והחרמנות לביטוי, היציאה מצויה בפנים ושם צריך להתבצע החיפוש היצירתי והרגשי.
6."לא כוחות"/ גלעד כהנא ותמיר מוסקט- “את לא מבינה כמה שזה אכזר/ כל יום אני לא מאושר”.. במעין חגיגת צליל וקצב בשיר “אני לא מאושר” פותחים גלעד כהנא ותמיר מוסקט את שיתוף הפעולה ביניהם בפרוייקט “לא כוחות”. המבט האירוני בהבדלים בין זכר לנקבה מקבל ביטוי ברפטטיביות המוכרת כל כך מיצירתו של כהנא,כסולן “ג’ירפות” וכאומן סולו שמתגשמת בהפקה היצירתית תמיד של תמיר מוסקט ובקולות הנשיים המרתקים של דנה לוי ונועה גולנדסקי. כהנא, כהרגלו, מפציץ בהצהרה לפנים ואילו קול בס הוא זה שמציג את הקול שכנגד- כהנא לא מעוניין רק בהבעת דעה או מצוקה אישיות אלא גם בהבאת הדעה המנוגדת והתחושות של חוסר האונים והבילבול שנובעות מהפרדוקס של היחסים שנראה לא פתיר והוא הוא מרכז השיר,אם לא מרכז היצירה של כהנא כיוצר בכלל.
7."חולות"/מארק אליהו- אלבומו השני של נגן כלי הקשת הפרסי קמנצ’ה והמלחין מארק אליהו נותן לנו הזדמנות נוספת להתוודע לפנומן. מארק אליהו מגיע לדיסק השני שלו כאשר מאחוריו הופעה בטקס פרס נובל, התלמדות ארוכת ימים אצל שני מאסטרים של סאז וקמנצ’ה, זכייה בפרס אופיר על הפסקול ל”בלדה על האביב הבוכה”, עבודה עם ריטה, עידן רייכל, ברי סחרוף ועוד ועוד. המוסיקה של אליהו היא מוסיקת פולקלור שמכניסה ל’זון’ אחר – היא מפה ולא מפה, היא שורשית, היא ענוגה, היא חזקה והיא בוודאי לא מהסוג המתנגן במקומותינו, וחבל.
8."How to Compose a Musician"/שרית ברקן- ניתן לסכם ולומר שאם ההקדמה או המבוא לדיסק השלם היא כה איכותית וייחודית הסקרנות שלי לקראת היצירה השלמה היא גדולה מאד. לא פשוט ליצור ולשרוד במחוזות האינדי ולא ניכר שברקן בנויה מהחומרים שיצעידו אותה לחיקו של המיין סטרים. אם בכל זאת יש בברקן עוד תכונות שלא התגלו ב How to Compose a Musician אשמח, מלבד להמליץ על האי.פי. המצויין, להמתין בסבלנות ובציפייה גם לאלבום שיגיע, אני מקווה, בקרוב.
- "The Human Project"/ נועם גינגולד- תנו מבט נוסף בטקסט של Underwater והתרשמו שוב מהדרך בה מצליח גינגולד ליצור בטקסטים שלו אמירה סגנונית ייחודית לעולם העתידני שהוא מנסה לפעול בו באלבום הזה. הסאונד של הטראק האחרון הוא סאונד של אלגיה מצד אחד ושל שיר אהבה שו גייזינגי מצדו האחר של הגינגולד וזהו האפיון הייחודי שמלווה את המאזין ומעניק לו את המשקל הסגולי שלו. וכך נגמר העצב האלקטרוני המתוק. באקס.
- "טרנטינה"/ טרנטינה- אלבום הבכורה של הרביעייה הירושלמית שמורכבת מאתי ביבי בגיטרות ושירה, דין אהרוני בבס ושירה, סיגל נחום בחשמלית ושירה ונעה סגל על התופים הוא משב רוח מרענן שמשלב טקסטים בעלי אמירה משמעותית עם שירה,עיבוד והפקה רכים ויצירתיים. ההפקה המוסיקלית של רונית רולנד, יוצרת נפלאה שלא קיבלה מספיק הכרה על שיריה, ואחראית באלבום הזה גם על תזמור כלי המיתר, תזמור כלי הנשיפה (יחד עם גל דהן) והפקת השירה (יחד עם רפי פרסקי), פורשת שמיכה שקופה אך מורגשת של אמירה נשית כנה ובלתי מתפשרת שנמתחת לכל אורך האלבום ויוצרת אלבום עם צליל מגובש ומיוחד.
- "איש שלא הבחין בשום דבר"/ מירב שחם- אין ספק שמדובר בבשורה יוצאת דופן במקוריותה וחריגותה באינדי הישראלי בפרט ובמוסיקה הישראלית בכלל. מירב שחם אינה זמרת אלא מבצעת, מבצעת שהפן הסיפורי, הדרמטי, המחאתי והאוונגרדי בהגשה שלה אינם נופלים בחשיבותם מזה המוסיקלי והשירי. כל המילים נלקחו מהספר "איש שלא הבחין בשום דבר" של רוברט ואלזר שתירגם רן הכהן ולוקטו לשירים ע"י נגה אלבלך. המאזין למירב שחם, בהפקתו הייחודית והיצרית של יהוא ירון, מוכנס מיידית לעולם מקביל אך זהה, לממד שניצב לצידו אך נפרד מהמבט האמנותי ה"סטנדרטי", לאמירה אמנותית מקיפה ועמוקה שכל העת שומרת את המאזין בערנות אינטלקטואלית ומוסיקלית כאחת.
12. "החצר האחורית"/ תומר יוסף, גדי רונן ואיתמר ציגלר שרים יענקלה רוטבליט :
אז מדוע בוחר רוטבליט לכתוב כך? בוטה, מנכר, מתקיף עד כדי אנטי קונצנזוס? ב"שיר האביונים" החותם את הדיסק הוא משיב- הוא רוצה לשיר את שירם של הנטושים, הקבצנים, המקופחים, של מי שאינו מבין על בשרו מדוע טוב כאן? מדוע החיוכים והמבטים המזוגגים אל צגים בגדלים שונים משמעותם אושר?. ממרום ניסיונו ועבודתו, מצאתי הרבה תבונה ביצירתו של רוטבליט והרבה הקשבה וכבוד בלחנים ובעיבודים של יוסף, ציגלר ורונן. מסמך מוזיקלי קשה ומרתק.