כבר נהיה קלישאתי להתחיל התייחסות לאלבום החדש של איה כורם במילים "גילוי נאות, אני לא חסיד של איה כורם". קצת עצוב לגלות שכמעט כל המבקרים אינם חסידים שלה, אבל אני מזדהה אתם. אולי אוסיף את הטוויסט הבא: אני גם לא חסיד של אלבומי קונספט. אלבום קונספט עתידני של איה כורם שמשלב אמנים רבים נשמע לי כמו מתכון לכישלון חרוץ. אבל זה אחד האלבומים הטובים ביותר שיצאו השנה ובכלל אחד האלבומים הכי מיוחדים שיצא לי לשמוע בשנים האחרונות. על הנייר אין בו שום דבר מיוחד. הכול טוב, העלילה טובה, העיבודים טובים, האמנים טובים, אבל מה הופך אותו למצוין? קשה לומר. אולי הקריינות הכריזמטית להפליא אך נינוחה של יובל מסקין הנהדר. אולי ההידוק הניכר בכל שיר, כמו עבדו עליו זמן רב מאוד ועשו כל שביכולתם כדי למנוע כל פגם אפשרי – והצליחו (ועל כך אין ספק שעיקר הקרדיט מגיע למפיק המוסיקלי הגאון של האלבום – אדם בן אמיתי). אולי הבחירה המדויקת כל כך באמן המתאים לכל שיר. כל אלה יחד הפכו את האלבום הזה ליצירת מופת אמתית. האלבום הושק ב-12/12/16 בזאפה תל אביב, ואחרי שחשתי כלפיו רגשות כל כך חד משמעיים, הייתי חייב לשמוע את ההופעה. ההופעה הייתה נהדרת, אך טובה הרבה פחות משציפיתי. זאפה הוא אולם איום ונורא לטעמי האישי ואני משתדל להימנע מללכת אליו כמה שאפשר. אילולא ההשקה הייתה בלעדית אליו, אין ספק שהייתי בוחר בהופעה באולם אחר. הסאונד והתאורה היו עייפים ולא טובים מספיק, הוידאו ארט שהסתקרנתי לראות לא היה מיוחד כפי שדמייניתי, ולראות אנשים מסבים לשולחנות שאינם יכולים אלא להניד ראשם בקטעים הקצביים – לא מראה מלבב. כמה מן המבצעים המפתיעים באיכויותיהם באלבום נעדרו מההופעה מסיבות ברורות – מזי כהן, ישי לוי, נילי פינק, לאה שבת ודניאל זמיר. אך על זה אין לי שום טענה. רונה קינן, אפרת גוש, אלון עדר, קרן הדר, יהוא ירון ונצ'י נצ' הספיקו ומילאו את מקומותיהם של עמיתיהם לאלבום בכבוד רב ועם הרבה רגש ואהבה לשירים שאותם הם ביצעו. אדם בן אמיתי הנזכר לעיל, שר את אחד השירים במקום ארקדי דוכין וריגש אותי מאוד. הנגנים גם הם היו נהדרים, מתן אפרת היה מצמרר בתופים, הדר גרין בבס, אדם בן אמיתי בגיטרות ואיתמר גרוס בקלידים. אין ספק שהשמעת פלייבק של כלי מיתר אינה מתקרבת לדבר האמתי, אך אומר בכנות שזה לא הפריע לי בכלל בהופעה. מי ידע, אך גם פלייבק של כלי מיתר יכול לפעמים לרגש מאוד. מי שאכזבה אותי בהופעה בעיקר הייתה, איך לא, איה כורם. אולי לא בצדק, אולי ציפיתי ממנה להיות משהו אחר ממה שהכרתי ממנה לפני עשור, כשהוציאה להיטים כגון "שיר אהבה פשוט" ו"יונתן שפירא", אולי לא הייתי צריך לדמיין שהיא עברה שינוי פאזה משמעותי וכעת היא אמנית אינדי אלטרנטיבית וחתרנית. בכל אופן, גם מבלי להתייחס לקיטש הנדיב שבלט בכל הדברים שאמרה ועשתה בהופעה, באובייקטיביות מוחלטת, היא לא הייתה מרגשת שם כפי שהיא מרגשת באלבום. על כך אין לי בררה אלא לסלוח לה, בייחוד לאור הבשורה שהיא מסרה לקהל במהלך ההופעה (היא מצפה לילד), מה שאולי מתרץ את ההתרגשות שלה ואת העדר האפשרות להפגין את היכולות שלה בשיאן. על הבחירה ב"שיר אהבה פשוט" בתור הדרן קצת קשה לי יותר להתגבר. לסיכום, הייתי תמים כשחשבתי שאם אלבום הוא יצירת מופת, גם ההשקה שלו תהיה ללא רבב. מעט מאוד דברים בעולם הם ללא רבב. אבל בכל זאת זו הייתה הופעה נהדרת, והאלבום מומלץ בחום לכל מי שאוהב מוסיקה יפה ומעניינת.