גיא טנאחמישים שנה מלאו באפריל האחרון לאלבום הפופ העברי הראשון, ואני מוכן להתווכח על זה עם כל מי שירצה, והשמחה רבה. איתמר בן אריה יזם וערך פרויקט משותף לגלי צה"ל ולהליקון מיוזיק ולפניכם רשמיי : איזה קאבר מחדש? איזה קאבר מאכזב? מה מייפה את המקור ומה מבאס ומיותר ? ובכלל- האם אפשר או אפילו הוגן לעשות אלבום קאברים לקלאסיקה שכזו ? התשובה לפניכם.
"יחזקאל" (מילים :חיים חפר, ביצוע והפקה מוסיקלית: תערובת אסקוט( הפותח מציג את ההרכב המיתולוגי מתחילת הניינטיז בקאמבק מארץ הקאמבקים, אולי במחווה של אסף אמדורסקי לאביו, בני אמדורסקי הדודא (ולא רק…) שהפיק את האלבום בפועל כאשר הכוונה אינה להפקה המוסיקלית עליה היה אמון זיגי סקרבניק.
הארומה המכסיקנית/ מדברית שבחרו אמדורסקי, ג'נגו וירמי קפלן, מעניינת ויצירתית ושלישיית הקולות גם היא מהדהדת את ההרמוניות הקוליות של איינשטיין/קראוס/כץ אולם , עם תוף מרים ובלעדיו, העיבוד המחודש הבליט, ובמפתיע, את המיושנות של הטקסט, מה שגרם לי להנות בעיקר מהביצוע הנדיר של האסקוטים ומהסיום המדליק של הגרסה שלהם לשיר של חפר וקראוס (ושום מלה מיותרת על צנזורה…).
את "אינך יכולה" (מילים: יורם טהרלב, ביצוע: התקווה 6, הפקה מוסיקלית: דני "פילוני" קרק) ניתן לשמוע גם היום בגובה האוזניים…נכון, המילים של טהרלב לא עדכניות במאה אחוז אך יש הבדל בתחושת המאזין כיום בין "שתי העיניים כאבן תרשיש" לבין "את שחור צמתך חרש אלטף"..
המוטו המוסיקלי שבחרו הגליקמנים, פילוני ושאר החברים קליט ומחדש משהו בגוף השיר, ובכך הופך אותו מעט לשלהם. הקול החם של עמרי גליקמן, הנכס בהא הידיעה של ההרכב, מתאים פיקס לחום ולחיוניות של שיר האהבה האופטימי של טהרלב וקראוס. "התקווה 6" נמנעים מלנסות ולחקות אחד לאחד את הביצוע הווקאלי המיתולוגי של "החלונות" ומציעים גרסה חביבה ומתנגנת משלהם ודיינו.
אין לי ספק שאחת מפסגות אלבום הקאברים בו עסקינן הוא הביצוע המופלא, לא פחות, של שלומי שבן ל "חייל של שוקולד" (מילים: חנוך לוין, ביצוע: שלומי שבן, הפקה מוסיקלית: שבן ותומר בר) , ביצוע בו חוברים לשירה רגישה ומאופקת של שבן עצמו, נגנים צעירים ומוכשרים מן הדור החדש והעדכני של המוסיקאים בישראל כמו יונתן אלבלק,אבנר קלמר,נעה איילי,עידית מינצר והקול המלאכי של שרי זק לוי ליצור גרסה מוצלחת ביותר של השיר האנטי-מיליטריסטי שכתב חנוך לוין הינוקא ונכלל, באומץ רב, באלבום בישראל של טרום ששת הימים.
ביצוע מצויין נשמע גם ל"אהבה ראשונה" (מילים: עמוס קינן, ביצוע: דיקלה, הפקה מוסיקלית: עדי רותם) שעובר שינוי, טרנספורמציה כמעט, משיר מתקתק ללהיט ים תיכוני עם אלמנטים ערביים בו דיקלה ממשיכה להדגים עד כמה היא מוכשרת ומרגשת. הכינורות של רוניוס , אף הם לא בפעם הראשונה, מהווים אלמנט מרכזי בעיבוד ובאמביינט שמנסה ליצור המפיק עדי רותם. מה שמתקבל הוא גרסה חדשה לחלוטין ומהנה כדבעי, תחושה שונה, מה שנקרא "אותו מקרר עם גישה כל כך שונה" כדברי הרב כהנא….משובח !
אכזבה מרה נחלתי מהביצוע ל"איפה כל אבותינו" (מילים: חיים חפר, ביצוע: ישי ריבו, הפקה מוסיקלית: ריבו ומאור שושן), ביצוע חיוור וחסר אומץ והשראה שלא נתן דרור לנגנים המשובחים שניגנו בו. להביא את אמיר אלייב והקאנון לתפקיד כה מינורי זה פשוט בזבוז וגם ריבו עצמו לא מעשיר ומחדש את השיר שמהווה אולי את השיר המתאים ביותר לקאבר מרענן, חבל…
גם "כל השבוע לך" (מילים: אריק איינשטיין, ביצוע: אליעד, הפקה מוסיקלית: נועם עקרבי ואליעד נחום) מהווה אכזבה מסויימת. הביצוע המקורי היה מן החדשניים ביותר באלבום ההוא ונדמה שהביצוע העדכני רק מלטף אותו באדוות רגאיי/ היפ הופ רך כמשי ולא מנסה לומר משהו חדש, מן החלשים באלבום.
"זמר נוגה" (מילים: רחל המשוררת, ביצוע: דניאלה ספקטור וגבע אלון, הפקה מוסיקלית: תמיר מוסקט( מהווה אולי את השיר בהא הידיעה של האלבום ושל ההרכב בכלל. מדובר באחד מן השירים המושלמים במוסיקה הישראלית ונסיון לבנות לו גרסה חדשה הוא יומרני ואמיץ מאין כמוהו. ניתן רק לדמיין את הצוות הגל"צי יושב באחד מן האולפנים ברחוב יהודה הימית ומנסה למצוא את הפורמט הווקאלי המתאים לקאבר הספציפי הזה ולהשתעשע ברעיונות שעפו שם בין המשתתפים…
ספקטור ואלון הם זמרים משובחים והדמיון המסוים בגוון הקול של אלון לזה של איינשטיין רק מוסיף ארומה מעניינת לחוויית ההאזנה. ההפקה של מוסקט רגישה ומורכבת (גם אם לוקה בדמיון רב מדי ל"רוקפור" לעיתים…) והביצוע נוטף כבוד למבצעים המקוריים. ההרמוניה הווקאלית לא מוותרת על מחווה לביצוע המקורי אך גם מציעה דבר מה חדש, כזה המתחבר לנדודים ולמרחב האינסופי בו מתחולל הזמר הנוגה של הדוברת בשיר ושל רחל המשוררת עצמה. הסיום החצי סוריאליסטי מעניין ומאתגר את האוזן.
סופר קלאסיקה נוספת, "בובה זהבה" (מילים: מרים ילן שטקליס, ביצוע: יובל דיין, הפקה מוסיקלית: גיא מנטש ויהל דורון) מהווה את שיא האלבום מבחינתי. יש כאן קאבר מושלם שמספק לא רק פנים חדשות לשיר הילדים המודרני הראשון במוסיקה הישראלית אלא גם מעשיר ומוסיף לו רבדים.
יובל דיין מבצעת ברגש ובחוזקה רבה שיר ילדים שעוסק בפחד ובהתמודדות עמו וממשיכה את דרכה להיות אחת מהזמרות הקאנוניות של המוסיקה הישראלית בדור הזה. גיא ויהל מפתיעים לטובה בהפקה מוסיקלית רבת השראה ומדויקת. דורון עצמו מנגן בעוד וכנראה אחראי עיקרי לכיוון הערבי אליו מופנה השיר של קראוס ועל כך פרגון גדול, בעיקר לפני הפסקה הבאה..
"אז מה" (מילים: אריק איינשטיין, ביצוע והפקה מוסיקלית: גיא ויהל) הוא שיר נעורים חביב באלבום המקורי ובביצוע החדש ובהפקתם של גיא ויהל, נשאר בדיוק אותו הדבר על אף נסיון קלוש להקנות לו ממד רוקנרולי ("למה לא סיפרת לי?" של "הזבובים" נשמע בדיוק אותו הדבר…) ומהווה מבחינתי בזבוז של מקום לקאבר משמעותי ומרגש יותר. (אגב, עוד מישהו לא הבין עד כה את השנינה בשורה: "עניתם לשוטרת בשלילה?"…)
פנייה ל"בום פם" להשתתף בפרוייקט גלגל"צי אינה מובנת מאליה ו"הורוסקופ" (מילים: חיים חפר, ביצוע: "בום פם", הפקה מוסיקלית :UBK) נפל כפרי בשל לקלידים של דני עבר הדני, לפרקשנס של עירא רביב ולטובה של יובל זולוטוב. אורי בראונר כנרות שר וניגן גיטרה וקיבל את ההזדמנות להביא את האינדי המיוחד של "בום פם" לפרוייקט המחווה הזה ולדעתי לא סיפק את הסחורה. לא שמעתי את "בום פם" נועזת ולא שמעתי את "הורוסקופ" המקורי מתמתח כהוגן כפי שהיה אמור להתמתח כאשר להקת אינדי מצויינת כמו "בום פם" מבצעת אותו, ראו ערך Alkazam לפני מספר שנים…
שיר הסיום של האלבום , "ילדה קטנה" (מילים: חיים חפר, ביצוע: שמעון בוסקילה, הפקה מוסיקלית: נועם עקרבי) מספק הזדמנות למפיק עקרבי להראות מה הוא יודע לעשות עם מבצע בשיעור קומה כמו של בוסקילה. יש כאן קאבר עשיר, מלא אווירה, לא מהפכני מדי אבל כזה שמצדיק קיומה של גרסה חדשה ומביא צליל ים תיכוני לשיר שממש מתרחש על טיילת וחוף ..ים תיכוני. אהבתי מאד.
ובכן, החוויה הייתה חווייתית ביותר וללא ספק מדובר בפרוייקט מומלץ. היו נקודות חלשות יותר אבל ביחס לכובד המשימה ולקושי ליצור קאברים לאלבום המופת של קראוס , איינשטיין וג'וזי כץ, התוצאה בהחלט טובה ומהנה, אחלה מתנה לחג.