אלבומו השני של יוני ליבנה נקרא גם "7 שירי אהבה לאנשים שלא אפגוש", שם המסגיר , ולו במעט, את עובדת היותו של ליבנה, מבקר ספרות , איש של מילים בראש ובראשונה.

ואין עובדה זו תקל בעיניכם. כמו באלבום הקודם, גם ב"הרופא לשבורי לב", ליבנה דומיננטי מאד בפן המוסיקלי, אם בהפקה מוסיקלית, לעיתים בשיתוף (רועי חרמון, רועי אביטל, תמיר בן חיים) ולעיתים לבדו, ואם בפסנתר וקלידים. הלחנים כמובן, לצד המילים, שלו.

את שיר הפתיחה "הרופא לשבורי לב" מציג ליבנה בשתי גרסאות כאשר שתיהן בהחלט מועמדות להחליף את "אלנבי 40" מן האלבום הקודם כלהיט הפוטנציאלי של האלבום. בכלל, ליבנה מציג באלבום זה, באומץ ובכנות, פרסונה אומנותית של יוצר רומנטיקן, אפילו "אירוטיקן" ("מתחת לשרוול" עם חנן בן סימון, "אחוזים") ובעיקר פואטיקן ששורותיו ב"כרישים", למשל, נועזות בשפה השירית שלהן: "שפתיים שמחר ידממו/ הלילה יכולות להתנשק" או "נתקלח/ בוא נזרום אל האמבטיה/ כמו כרישים נשחה/ בין החדרים שכבר נקיים ועירומים".

האזנתי לאלבום החדש של ליבנה בהנאה רבה, לעיתים, אודה, בנשימה עצורה: הוא נהנה ממעשה השירה עצמו, מתמסר לו. כאשר הוא שר עם דניאלה ספקטור את "כרישים" נדמה שכמות הכשרון והמעוף שם פשוט מופרזת, ו"הזדמנויות" עם שירה ז כרמל הוא דואט מרשים ונוגע, ואופן השירה הייחודי והחושני של ליבנה מהווה חלק דומיננטי בהישגים אלו. מהאלבומים המרגשים של השנה.