שני שירים בלבד באלבום החדש של הזוג/צמד מאיה בלזיצמן ומתן אפרת לא נכתבו על ידי משוררים קאנונים , כאלו שטביעת אצבעותיהם מורגשת בכל שדה תרבותי ו/או מחקרי. הראשון, "ים ים" שנכתב על ידי דורון טלמון (ג'יין בורדו)  , "כשהכל ייגמר" שמילותיו נכתבו על ידי שותפתה הוותיקה של בלזיצמן לשירת אלתרמן, שילה פרבר.

אמנם מרכז רשימה זו מתמקד בשירה המולחנת אולם בכל זאת כמה מילים על הפתיח והסוגר של אלבום זה. בצד העיבוד המפעים של השיר, לא פחות מכך, עיבוד שנובע מן הדומיננטיות של הצ'לו וכלי ההקשה בהם מנגנים ומיטיבים להתבטא בלזיצמן ואפרת, חשתי אכזבה מאיכות הטקסט בהקשר הזה. טקסט שאינו יכול לעמוד בכפיפה אחת עם שאר השירים באלבום זה. אולי מדובר בבחירה מכוונת שאמורה להביא מן הזמן והשפה הנוכחיים אל אלבום השירה הזה אבל אם כך הוא הדבר, הבחירה לא הייתה מוצלחת והעיבוד לא מצליח להעלים עובדה זו.

"תלשי את הכפתור מחלצת הדמויים,/

זכרי שהמטפורה היא/

גם קרטון מלא ביצים"

בשיר של רוני סומק "תל אביב בלילה", המאזין כבר יוכל להתחבר למהות האמיתית של שם האלבום: שני היסודות, השירה והמוסיקה, נמצאים במצב צבירה גבוה, מוצק כשצריך, נוזלי כשמתאפשר, גאזי ואוורירי כשמתעלה. שיר מרשים ביותר. מייד לאחריו מגיע הקטע "Yellow Storm " (למה באנגלית??) המבוסס על מאוול מתוך כתר ממסורת לוב בפי הפייטן יצחק חיון, קטע  עוצמתי שמחבר תקופות, רקעים תרבותיים, מסורות וטמפרטורות של צלילים. לפחות מבחינתי, פרוייקט "הלובים" המשובח והאלבום של "אנסמבל הפיוט של מכון בן צבי", הפכו אותי למאזין נלהב של כל מה שיש לו אפילו קשר קל למוסיקה היהודית שמגיעה מצפון אפריקה, עם טאץ' מודרני ובלעדיו.

"דמנו נהר ואשד,/

בריתנו קוראת- נקם!/

נשבענו, נשבענו, אחים, לנשק/

אשר לא ישוב ריקם"

שירו של יעקב אורלנד , "שיר החי"ל", שלמילותיו נחשף הצמד על גבי סדרת ציורים של משה גרשוני, הוא שיר קשה לפענוח ושאת מוקדיו ניתן לפרש בדרכים שונות. בלזיצמן ואפרת לוקחים את הטקסט למקום אוטומטי, צועד, דרמטי. כל מי שיצא פעם לפעולה צבאית יכול להרגיש הן את הדם הגועש בוורידים והן את הכח המהפנט של הקולקטיבים: זה הגדול שבשליחותו אתה צועד אל שטח האויב, וזה הקטן, המורכב מחבריך ומכריך, שמהווה כעת את כל עולמך, את כל תשועתך וכל משימתך. הפעימה הדרמטית הזו של השיר, גם אם תופי המארש מעט קלישאתיים, מקנה לו עוצמה ותוקף בלתי מבוטלים.

"ידיד נפש אב הרחמן משך עבדך אל רצונך/

ירוץ עבדך כמו איל ישתחוה מול הדרך/

כי יערב לו ידידותך מנפת צוף וכל טעם"

את הטקסט של רבי אלעזר אזכרי מבצעים בלזיצמן ואפרת עם טלי גולדברג וניצן קאנטי בכיור, שולי ווטרמן בויולה ויניב רבה בעוד. השילוב התרבותי ממשיך ומהווה מצע פורה ליצירה של בלזיצמן את אפרת והוא בא לידי ביטוי מקסימלי בצלילי העוד והמיתרים המערביים המתווספים לצ'לו ולשירה של בלזיצמן, שלעיתים נדמים אחד הם, ולפעימות הקצביות האגרסיביות של אפרת.

https://www.youtube.com/watch?v=NCe5RR1f6N4

"הלהבה אומרת לברוש/

כאשר אני רואה/

כמה אתה שאנן/

כמה עוטה גאון/

משהו בתוכי משתולל"

שירה של המשוררת זלדה (שניאורסון מישקובסקי) הוא אחד מהשירים האהובים עלי ביותר מכל אלה שאני מלמד במשך השנים. אני מכיר בו, לפחות כך אני מתיימר, כל תו, כל רמיזה, כל סיפור רקע, כל פרשנות, כל רובד. והנה, כמעט עשר שנים לאחר שהתחלתי להורות אותו, ועשר שנים פחות יום מאז שהתחלתי לתהות מתי יולחן ומדוע לא הולחן עד כה, הנה מגיע הלחן והעיבוד של בלזיצמן את אפרת.

הייתי יכול להיכנס כעת לרזולוציות שונות כגון להביותה של בלזיצמן השרה בקול גבוה וברושיותו של איש כלי ההקשה הארצי אפרת או שמא ברושיותה של בלזיצמן הקשורה עם הצ'לו העצי אל הקרקע ולהבת התיפוף, הקמאי לעיתים של אפרת. דבר אחד בטוח: הביצוע הפתיע אותי. לטובה- הוא מעניין, אחר, לא סטנדרטי, חם, מספר סיפור ובעיקר, כזה שמתחבב עלי יותר בכל האזנה נוספת….

"ושום סלע לא יזיז אותי על כן/

ושום מפל אדיר לא יוכל לי/

אני נמצאת רק פה"

את הלחן של עדי רנרט לשורות הרוחפות של תרצה אתר, מן המשוררות המרגשות בשילוב השירה העברית והמוסיקה הישראלית ("עיר עצובה", "מערבה מכאן", "בלדה לנערי שגדל" ועוד…), בלזיצמן ואפרת מבצעים כמות שהוא, באופן חריג לצמד שמעדיף כעקרון לבצע את המוסיקה שלו עצמו. הנסיון לגרסה שונה מעניין ובלתי מתפשר אם כי הוא מתקשה לטעמי לשחזר את איכות הרגש של הביצוע המקורי בפי דנה ברגר, סיכון שנלקח תמיד בביצוע מחודש.

כפי שציינתי בתחילת רשימה זו, השיר הנועל את האלבום נכתב בידי שילה פרבר, כותבת מוכשרת ושותפתה הוותיקה של בלזיצמן למופע שירי אלתרמן. "כשהכל ייגמר" שואב מעולם ההופעות והמוסיקאים את התשתית המילולית ומטאפורית שלו אולם במרכזו עומדת בדידות והושטת יד למגע אנושי. המתכונת המינימלית של צ'לו , שירה וקולות (בלזיצמן) ותופים ותופים אלקטרוניים (אפרת) מהווה מעין חתימה של השניים לאלבום מאתגר, אנטי-גלגל"צי במפגיע כמעט, אלבום שנותן כבוד,ומקבל כבוד מן המלה ומן המוסיקה גם יחד, שנפרדות כאן מן המאזין, ללא ספק , כשהן משלבות יד ביד.

לביקורת על האלבום הקודם של הצמד:

https://raashlavan.com/2015/02/06/%D7%91%D7%9C%D7%96%D7%99%D7%A6%D7%9E%D7%9F-%D7%95%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9C%D7%90%D7%94/