גיא טנאאלבום האולפן העשירי של בנאי,ברכה,חודורוב,בנסון ודיין, עיין ערך "משינה", שלושים ושלש שנים לאחר צאת אלבום הבכורה והראשון זה שמונה שנים חייב להיות משהו שונה, אחר כדי להחזיר את המשינאים לעמדת בכורה שרכשו במאמץ רב לפני שנות דור.
מאז זרמו הרבה מים בנהר המוסיקה הישראלית, הרבה להקות קמו, עשו,הקליטו,התפרקו, מדי פעם התקאמבקו אבל אולי פרט לקאמבק של להקת "הקליק", נדמה ש"החומר החדש" המוסיקלי, כמו זה האישי עליו שר יובל בנאי בשיר הפתיחה של האלבום, נהיה דומיננטי יותר ויותר ולהקות ותיקות צריכות למצוא דרך לחדש, לבלוט, להישאר מעודכנות.
שם האלבום מקבל תוקף עם שיר הזכרון לבן הדוד של יובל, מאיר בנאי, שיר שלא מסתפק בהבעת אהבה וכאב, אלא גם מתאר תחושות הערכה והערצה. שיר כזה לא יכול היה להיות חלק מהרפרטואר של "משינה" הצעירה ובהחלט משקף פאזה אחרת, בוגרת, שמתאימה לגיל הממוצע של מי שרואה את "משינה" כחלק בלתי נפרד מן ההוויה המוסיקלית שלו, כמוני למשל…ב"אבק כוכבים", שיר יוצא דופן ואפל, בנאי נפרד גם מדייויד בואי, ג'וני קאש ולו ריד ומשלים עם דרך כל בשר : "הזמן נעלם ושוכח/ ואז אהיה כמו כולם/ אבק כוכבים".
"בלוז טאקו בר" מספק את הפינה הסיפורית הכמעט קבועה באלבומים של הלהקה. פינה בה התארחו בעבר שירים כמו "גברת שרה השכנה", "בלדה לסוכן כפול" ועוד רבים. אולם גם הפעם, באחד הטקסטים הטובים באלבום, עם אזכור נוסף לאיכות של מייקל בנסון כבסיסט ובאחד העיבודים המוצלחים שבו (יחד עם טל רום המפיק המוסיקלי), השוני קיים ונובע ממעורבות אישית, של גוף שני שהופך לראשון והתרחקות מגוף שלישי סיפורי כמו בדוגמאות שהבאתי בתחילת הפסקה. חשוב ל"משינה" 2018 להיות חלק, לא להיות צופה מן הצד.
"השמיעו קול", כשמו כן הוא, קול קורא, סיסמתי וקלישאי משהו, אבל חד משמעי ושונה בהקשר של נוף הלהקות שעומדות במרכז הדרך: נגד שנאה, בעד עזרה לזר, לפני אסון ולזכר אסון, למען חופש ולמען נקיטת עמדה. בנאי שר ומכוון למגדל דוד הירושלמי, למגדל השעון היפואי, להדר הכרמל החיפאי ולמדבר הדרומי, בשיר שיישאר , בשל המנוניותו, שנים רבות בתודעה הישראלית. כמו ב"שוב אחרי המלחמה", "משינה" בהחלט לא עומדת בצד ההתרחשות ונוקטת עמדה ברורה לגבי הצורך השינוי : "וכעת הזמן לראות/ את האמת/ ולהתעורר".
ישנם שירים, למרות מה שנכתב כאן, שמשמרים ניחוח נוסטלגי של צליל משינאי , מעודכן אמנם, אך כזה שמציף מיד שנים של מכנסיים רחבות, ריקודי סקא ותחושות של להקת על במוסיקה הישראלית. "משהו נשבר" הוא שיר כזה שטומן בחובו גם להיטיות, גם ארומה וותיקה וטובה וגם הפקה מוסיקלית מעודכנת של טל רום.
"הכל חולף" שר בנאי בסיום האלבום, בשיר אופטימי, אבל…זהיר, לא נסחף, מתמקד בעיקר, באהבה ובזוגיות, מתון ומאופק. האזנתי לאלבום החדש באותה צורה, שמרתי חסד נעורים, שמעתי גם ,לעיתים, חריזה פשוטה מדי, הייתי פתוח לקבל ונלהב לראות ולשמוע אלבום של יוצרים שיודעים את מקומם, , מתפתחים עם הזמן לכיוונים מתאימים להם, לא שומרים את הידיים בכיסים אבל לא מתפרעים לכיוונים לא להם. עולה על הציפיות.