אלבום הבכורה של שי צברי ריחף באוויר כבר שנים אחדות עוד מהימים בהם הופיע יחד עם ברי סחרוף, דרך הופעותיו בפרויקט "יהודה הלוי פינת אבן גבירול", שירתו הנפלאה בפרויקט "מעלי דממה" של אהובה עוזרי והשתתפותו באלבום הנפלא משירי אבות ישורון יחד עם כרמי זיסאפל וערן וייץ "טוב שהעולם גדול".

כאשר הציפייה מסתיימת ולפנינו "שחרית", מתגלה כאן צברי כיוצר בשל ומלא חדוות יצירה ,שכמו סחרוף, מאגד סביבו כמות ואיכות בלתי נתפסת של יוצרים, נגנים, כותבים, מפיקים,שמובילים כולם ליצירה אורגנית כמעט מושלמת. רשימה זו תעסוק בשירים שאינם שירי משוררים או שירי תפילה.

לאחר פתיחה גדושה בשירי משוררים מגיע הקטע הכלי "הורה נופלת מהרגליים 2" (בהשראת שם קטע כלי קצר מ"רישומי פחם" של מאיר אריאל) בו הפראיות החביבה של אסף תלמודי שהוא מביא מ"מאלוקס" ומשאר מפעלותיו, פורצת בחינניות ובשמחת חיים גדולה ובחדוות יצירה מדבקת עם עוזי רמירז והגיטרה הבלוז– רוק שלו שמתארחים בקטע. 

ב "הניחי לי "(דן תורן ושי צברי/ רון בונקר, שי צברי, גרשון וייספירר, אסף תלמודי) התימניות פורצת החוצה בשיר של אהבה–שנאה שנדמה ולקוח מתקופה אחרת, רוויית שיכר וגלי ים.הלחן המשותף לצברי ולרון בונקר, גרשון וייספירר ואסף תלמודי מכיל את היצירתיות ומקורות ההשראה השונים של כל אחד מהם. מדובר בשיר ים תיכוני לכל דבר במובן הטוב של המלה, במובן של המקצב ששייך לכאן, בטקסט הפשוט והישיר, בחריזה הלא מתחכמת,בסאונד שמשלב השפעות טורקיות, יווניות, תימניות, ערביות ולא נרתע מהשפעות בלקניות ורוקיות (איזה תפקיד בס נהדר כאן וב"המלך" של איתמר ציגלר !).

מרתק לראות גם ב"זהב לבי" שכתב נועם רותם כיצד נמשכים כותבי רוק כמו דן תורן וכמותו לשירתו וביצועו של שי צברי. אולי החסות הבלתי נראית שמקבל צברי מיוצר גדול כמו ברי סחרוף שברה את המחיצה הבלתי נראית בין שני כותבי הטקסטים המחוננים הללו לבין המבצע ששואב את הווייתו המוסיקלית מן המזרח ולא מן המערב אליו היו קשורים תורן ורותם לאורך כל הקריירה שלהם. נועם רותם כותב על מה שנותר, מה שנשאר מהאהבה ומהאהובה ולא על ההיעדר, על מה שחסר. שורות אלו משתלבות היטב עם האופטימיות ששזורה היטב באלבום של צברי.

המגמה הזו ממשיכה גם ב"כוח עליון" בו השורות של רותם המשלבות אהבת אשה עם אהבת אל, עד כדי מהילת שתי האהבות, מארחות ביטויים תנכי"ים ומקראיים כמו "עד יהי רצון מלפנייך" , "יורד עכשיו למצרים" ו "מלאכים על הסולם" וזוהי רשימה חלקית בלבד.העיבוד של איתמר ציגלר, בנו הנדלר ואסף תלמודי מכניס לראשונה סאונד של רגאיי לאלבום. אהבתי מאד את הבחירה הזו והיא נשמעה לי טבעית מאד לצברי גם אם לא מדובר ברגאיי "טהור" והשפעות נוספות, אורבניות יותר, ומעט כאוטיות נוספו , כיד תלמודי הטובה עליו.

רצועת הבונוס באלבום לקוחה מהפרויקט המרגש שיצא ב 2013 בו נאספו אומנים רבים לבצע משיריה של אהובה עוזרי באלבום אורגני חדש אחד בשם "מעלי דממה". שי צברי בקולו הקורע והמיוחד, לא עושה חשבון ומתחבר לא רק לשיר המקורי אלא גם לדרמה האישית של עוזרי שאיבדה את מיתרי קולה לפני שנים הוא אחד מהשירים המרגשים ששמעתי לאחרונה. הביצוע של צברי עוצמתי ורגשי במיוחד והשורות החוזרות בשיר “תן לי לבוא וללכת/ רק לנגן אהבה”, מספרות את סיפור חייה של היוצרת שריגשה את המדינה בשנות השבעים עם “היכן החייל שלי” ומרגשת כיום עם הסיפור הדרמטי הבלתי ייאמן שלה.ההפקה והעיבוד של שאול בסר עשירה ורכה ולצד הבולבול טרנג המיתולוגי של עוזרי בולטים כלי ההקשה של זהר פרסקו. צברי בשיאו– מרגש, פותח שערי שמיים ואפרכסות של מאזינים.

שי צברי והמפיק אסף תלמודי מוציאים תחת ידם אלבום בכורה מרשים בכל המובנים. הוא קליט ותקשורתי, מרקיד ומרגש, רך ועוצמתי, איכותי עד לשד עצמותיו ומאתגר כל מאזין שרוצה באמת להקשיב. זהו אלבום שבו מציב לעצמו שי צברי סף גבוה מאד להתעלות מעליו באלבומו הבא ולנו נותר רק להנות מתפילת השחרית המיוחדת שלו.