.עשר מחשבות על אלבומה החדש של שרית ברקן:
1. אלבום שני הוא אתגר לא פשוט לכשעצמו, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר באלבום שמוקלט בשפה שונה מזו ששומשה באלבום הבכורה.
2. אלבום הבכורה של ברקן, How to Compose a Musician , היה אלבום מצוין, דעתני, דרמטי. האלבום החדש פונה לאפיק אחר, בוגר יותר, מעיד על גיוון ומנעד יכולות רחב.

3. שיתוף הפעולה עם המפיק המוסיקלי עומר הרשמן,מפיק מן היכולות הביצועיות של ברקן, תוצרים בעלי מבע ונפח, כאלה המשקפים את האומנית ולא רק את הווקאליסטית.
4. שיר הפתיחה "לפני המון זמן" הוא שיר מצוין, אישי,אוהב ונוקב גם יחד.
5. נועם רותם שותף באלבום זה בחמישה מתוך שמונת השירים, שיתוף הפעולה לא היה צפוי אבל תוצאותיו ניכרות והחספוס של רותם בא לידי ביטוי במבע, העדין והדק על פי רוב, של ברקן.

6. "אל תסתפק" מצליח לרגש אותי על אף התחושה החזקה שלי שחלק ממהלכיו המלודיים מוכרים לי מאיפשהו…אבל כבר אמרו חכמינו :" כמה שירים אפשר להמציא בכלל"…
7. אהבתי מאד גם את "מילים", בעיקר את השורה היפהפיה : "אהבתי פעם איש אחד שקט וגבוה/ גם עליו נשיקה חותמת אש". עם זאת, דווקא בשיר זה עלתה בי מחדש התחושה כי מבחינה טקסטואלית הרגשתי את ברקן מתבטאת טוב יותר באנגלית…
8. ברקן יודעת היטב כיצד להלחין שירים בעלי שלד פשוט . הבחירה שלה בעיבודים ובהפקה מוסיקלית מסגנון מסוים מעדות האינדי הנה בחירה אמנותית אמיצה אך כזו שמרחיקה אותה מקהל רחב יותר.

9. צילום העטיפה של פליקס קריס מיוחד במינו ומבריק בפשטותו, גם הוא חלק מן האלבום כמכלול.
10. שרית ברקן היא אומנית מוכשרת, ווקאליסטית ברמה גבוהה ויוצרת דעתנית. אישית, אהבתי יותר את האלבום הראשון מלא התנופה וזה שהכיר לי את ברקן לראשונה אולם גם האלבום הנוכחי מעניין ומומלץ להאזנה.