הראל חדד – סהר.

קשה ליוצר להתבלט באלבום הבכורה שלו. מוחות יצירתיים רבים לאינסוף מנסים את מזלם ומקווים שיצירתם, מפעל חייהם, חסכונותיהם, קולם, הנגנים שבחרו, כולם יתאחדו יחד כדי להבקיע אל אוזן ולב, ובתקווה משם, לאוזניים ולבבות רבים. הפעם, זה צולח.

יש משהו מיוחד ביצירת הבכורה של הראל חדד. הטקסטים שלו חורגים מכתיבה שבלונית, המוסיקה שהוא כותב, גם אם לא מהפכנית או פורצת דרך, מציגה גוון מעניין, פרשנות אישית שמושכת להמשיך עוד להאזין. העירוב בין אלמנטים כמו קונטרבס (יהודה לבבי), התארחות מענגת בשירה של ענת מלמוד, קריצה למוסיקה אומנותית, גוון פולקי ותחושה של שירה ותשוקה לכתיבה, יוצרים תלכיד שתופס את האוזן.

ההשפעה של משוררים עבריים על כתיבתו של חדד בולטת: הרומנטיקה המלנכולית של לאה גולדברג, המוסיקה כסמל לרגש של אלתרמן, וכמובן זיקה ברורה למקורות יהודיים נמצאים ומחברים את האלבום בעבותות בל ישוחררו לתרבות המקומית.

גם מחווה לרוטבליט ו"אמא אדמה" שלו נמצא כאן אבל שלא יובן לא נכון: "סהר" מציג יוצר שיודע מה רצונו, מהו התדר שהוא מבקש להעביר בו את עצמו לפנינו, עם קול שנוגע, מדובר בהחלט באלבום בכורה שעושה את המוטל עליו: פותח לנו צוהר וגורם לנו להשאיר אותו פתוח, על מנת שנשמע טוב יותר את חדד וכדי שנראה היטב את הירח….