שנתיים לאחר אלבום הבכורה של ההרכב "לא", גיא שמי, ניר וקסמן וגיא לוי, יוצא אלבום שני , הפעם אל מול ציפיות גבוהות וסטנדרטים מורכבים שהציב לעצמו ההרכב- מוסיקליים, טקסטואליים וגם קונספטואליים.

שום דבר לא היה רגיל או ניתן להגדרה באלבום הבכורה. היו שטענו "פולק פרוגרסיב", היו שגרסו "אקספרימנטלי", היו שצייצו "מונומנטלי". גיא שמי עם קול נמוך יותר וניר וקסמן שרים , לא פעם יחד, גם הפעם ואילו גיא לוי שמאז האלבום הראשון כבר הספיק להוביל את "פן", פרוייקט משיריו של המשורר האגדי ואת "שירים לעמליה", אלבום הילדים החביב, כעת מופיע עם גל תורן ב"ליילי" ומהווה עם הקונטרבס שלו את החוליה המייצבת בטריו המסקרן הזה.

אולי זה לא ייתפס כראוי אבל האמירה חייבת להיאמר : נדמה שמדובר כמעט בשיר אחד. ארוך, מורכב, משתנה, טעון משמעות. אבל שיר אחד. אולי הקטעים הכליים שונים בהקשר זה – חו"ל החללי והאפל ו"לחם" הבארוקי עם תזמורת של ממש שכוללת את הכנריות קרן טננבאום ויוליה קליין, נועם חיימוביץ' ויינשל בויולה, נעה איילי הצ'לנית, ספי ציזלינג בחצוצרה, איתמר לשם בקרן יער ולוי עצמו בבס. ספי אפרתי וגיא שמי עיבדו ותיזמרו עוד פיסת יופי ושוני בתוך השיר הארוך ארוך תחת שם הגג "דווקא".

"אנשים מבוגרים", בתוך מחזור השירים הזה, בולט ביופיו, בשירה של וקסמן ושמי, בנגינה המשתלבת והמשורגת, בגישה הפולקית בואכה ניק דרייק, בטקסט הפשוט, הבלתי מתיימר. "בעיות גב" הוא עוד חוליה שאהובה עלי מאד ורכשה את לבי דווקא בשל הטקסט הקצר והחוזר על עצמו : "חוסר בטחון, רגשי נחיתות ובעיות גב" חוזר פעמים רבות פלוס חצאי משפט אחרים פה ושם…. הקול הנמוך של גיא שמי יורד לעמוקים ועושה נעים לבעיות בגב….

שיר הסיום, "נסתפק בפחות" שגיא שמי הביא מ"מרסדס בנד" , מחבר את הגוון הבארוקי של "לחם" עם הרוח הכללית, הפולקית, הדברנית, הגדושה, היומיומית של רוב שירי הדיסק. הוא משמח, קופצני, חי. אולי משקף את התחושה שקיבלתי יותר בעוצמה מכל תחושה אחרת באלבום שני זה, אלבום שהוקדש לאם שנפטרה ולבת שנולדה, תחושה של חיות, חיוניות, ויטאליות. גרסה של "החיים יפים, כדאי לכם לחיות !" שנגמרת בהקשה על שליש , בפתאומיות.

דווקא לכם.