תמר אייזנמן הוציאה את אלבומה השלישי "לימבו" לפני כשנתיים, וקצת לאחר מכן ארזה מזוודות ועברה לגור בניו יורק. מדי פעם היא מבליחה פה לביקור מולדת, והפעם היא הגיעה להופעה אחת בלבד, אמש (26.8) בבארבי בתל אביב; שנתיים לאחר מופע ההשקה לאלבום, היא חזרה לבארבי למופע להקה, ביחד עם מיקי ורשאי (בס), עידן זלזיק (קלידים), ורון אלמוג, שהחליף את קרן טפרברג שליוותה אותה בעבר על התופים. בכניסה להופעה חילקו בחינם ארטיקים בטעמי פירות עם מדבקה של תמר אייזנמן על העטיפה, מחווה מחממת לב – אבל אל דאגה – לא אתן לשוחד מסוג זה להטות את התרשמותי מההופעה, למרות שיש לציין שגם ביציאה חילקו ארטיקים. ממליצה בחום על טעם האננס, ועל ארטיקים בחינם בהופעות באופן כללי.

לאחר פתיחה מעט מהוססת בשני השירים הראשונים, "אראה לך אותי" ו"איפה היא", אייזנמן השתחררה קצת והגבירה את הקצב בעזרתה של הלהקה. היא המשיכה עם האלבום האחרון, ועם העברית – שני האלבומים הראשונים שלה הם באנגלית – ושרה את שיר הנושא, "לימבו": "עופי על עצמך עד שזה יבוא", מן "Fake it till you make it" חביב ומעצים שכזה. העברית נשארה איתנו לכמה שירים נוספים: את האחרון בסדרה, "תם", במקור דואט עם רונה קינן – שבאותו זמן בדיוק עשתה אירוע מתחרה בזאפה – היא שרה בליווי של גל דהן על הסקסופון. דהן התארח לשלושה שירים, והכניס להם טוויסט ג'אזי נחמד. הנוכחות שלו הורגשה במיוחד בשיר"Creation" , אחד השירים היותר קצביים וכייפים של אייזנמן מהאלבום השני ("Time for creation", על שם השיר הנ"ל), כשהסקסופון איפשר ביצוע קרוב לזה שבאלבום.

שאר השירים בהופעה היו כולם באנגלית. היא שרה כמה שירים חדשים שפוזרו לאורך הסט ליסט, ביניהם "זמרת", ו Singer's work, (אני מזהה פה מוטיב), אבל רוב ההופעה התבססה על שירים מהאלבום השלישי והראשון בעיקר. יש לה שירים שעובדים יותר טוב בהופעות: למשל, "so easy", שבאלבום ("Gymnasium") לפעמים אין לי סבלנות להקשיב לו במלואו בתוך רצף השירים , אבל בהופעה הוא סוג של עוגן, עבור הקהל ונראה שגם עבור אייזנמן עצמה. לאורך כל ההופעה היא ניגנה על גיטרה חשמלית, ומדי פעם גם נתנה איזה סולו, שמבלי לעוף על עצמה, הזכיר לכולם שמעבר להיותהSinger-Songwriter , היא בראש ובראשונה בכלל גיטריסטית מאוד מוכשרת ומיומנת.

להדרן היא עלתה לבדה, עם גיטרה אקוסטית הפעם, והחלה לשיר כמעט בלחש את "Two step dance", אחד מהשירים הבודדים מהאלבום השני בסט ליסט, ואחד מהשירים היפים שלה בכלל. היא אמנם התרגשה והתבלבלה קצת בתחילת השיר – מה שאפילו הוסיף לביצוע נופך אותנטי ואישי יותר – אבל דווקא בשיר הזה, בסוף ההופעה, היא הצליחה ליצור אינטימיות עם הקהל בבארבי, באופן שפחות עבד בשירים האחרים. ריקוד הוואלס המוזר של 2 הצעדים שלה הוא שיר עם לחן פשוט יחסית ובלי הרבה פירוטכניקה של גיטרות; ודווקא הפשטות הזאת מאפשרת לקבל את אייזנמן יותר קרובה וחשופה.

לקראת סיום, בלהיט הידוע שלה "Sun"- בכל זאת, תל אביב עיר של קיץ – היא שוב העלתה הילוך, והזכירה שמה שאני בעצם הכי אוהבת אצלה, זה שהמוזיקה שלה היא בראש ובראשונה כייפית; מוזיקה שכיף לשמוע בריצה, בנסיעה, או בהופעה בבארבי. מוזיקה שמעלה חיוך.

ניכר שהקהל שלה חיכה לא מעט להופעה היחידה הזאת בבארבי. אייזנמן לא דיברה הרבה במהלך ההופעה, אבל נראה שהבארבי, עדיין, הוא המגרש הטבעי והביתי שלה. ועם כל הכבוד לניו יורק – ויש כבוד, שלא לומר, אפילו קצת קנאה – תמר, בואי הביתה לעתים קרובות יותר.

תמונות (בגוף הפוסט): יפעת גריצמן