טור ביקורת: גיא טנא חושב כי האלבום החדש של להקת הבילויים, "הורה הסלמה", הוא אלבום אמיץ ויצירתי. "הבילויים אינם רק מזדהים פוליטית, אלא גם שמים את אמונותיהם, הממוקמות שמאלה חזק מהמרכז, בראש חוצות"

שש שנים חיכה עולם המוסיקה הישראלית לאלבום חדש של אחת מהלהקות הייחודיות והנושכות ביותר שפועלות כאן מתחילת המילניום החדש, והנה הוא הגיע – בדמות אלבומם החדש של הבילויים "הורה הסלמה". הפתיחה של האלבום ,"ניפגש על החוף", מעין שיר על חזון אחרית הימים במיזוג צלילים קריבי וואלסי עם קולותיהם הענוגים של נועם ענבר ומאיה דוניץ, אינו מבשר על ההמשך האגרסיבי הרבה יותר.

ימי ויסלר, נועם ענבר ומאיה דוניץ יוצרים מתוך תחושה של אדם קטן שאינו מוצא את מקומו בעולם, ואינו מוצא תכלית בדרך בה הארץ והחברה בהן הוא חי מתנהלות, כך ברוק המונוטוני של "זמר ספאות", במארש עם הצליל הרוסי המוכר של הבילויים "הצעדה" , בגוון הבלוזי הומוריסטי של "חייב להתארגן", בקברטיות של "ערב ערב" ועוד.

"הורה הסלמה": מהמשמעותיים של השנים האחרונות

ב"שיר האספסת" מצאתי שילוב של המשך ל"ארול" של מאיר אריאל לבין כתיבה יצירתית ושוברת חוקים שמזכירה את יונה וולך. הבילויים מאתגרים את מאזיניהם – מבחינתם נשמע את השירים מספר רב פעמים ובכל פעם נגלה טפח נוסף, תכונה שאינה מאפיינת מאזינים בדרך כלל, אך כדרכם הבילויים לא נרתעים מחידוש וקושי.
הבילויים אינם רק מזדהים פוליטית,מה שאינו נפוץ במקומותינו ,אלא גם שמים את אמונותיהם, הממוקמות שמאלה חזק מהמרכז, בראש חוצות בשני שירים אמיצים שמהווים בעיני את שיאי האלבום והם אלה שיישארו חקוקים בתודעת הקהל: "חמש הצעות לפתרון הסכסוך" האיטי והשקט אך בעל הטקסט החריף בביצוע מלא הבעה ורגש של נועם ענבר, ובעיקר שיר הנושא "הורה הסלמה" שמושר כמעין הוראות לריקוד עם אך למעשה מדובר בכתב אישום של הלהקה כנגד מה שהיא מפרשת כששון אלי קרב.
זהו שיר שמשלב אלמנטים מ"גבעת התחמושת" ו"הורה ממטרה" עם שירה וגיטרות רוק מחוספסות ובוטות, שהזכירו את ברי סחרוף שהפיק את אלבומה הראשון של הלהקה לפני עשור. גם "תיאור של מאבק", שיר הסיום, הוא נדבך נוסף באמירה הפוליטית קיומית של הבילויים . "הורה הסלמה" הוא אלבום אמיץ,יצירתי,וכזה שלמרות אי מסחריותו בעליל, יתייצב מהר מאד כאחד האלבומים המשמעותיים של השנים האחרונות.