שיתוף פעולה בין המשוררת עדולה מהיישוב כליל לבין חוה אלברשטיין מניב תוצר ייחודי ואף אוונגרדי: חיים ספוגים ומוקפים בטבע.

רוב אלבומי הילדים הגדולים של המוסיקה הישראלית התקשרו באופן מובהק למרכז הארץ:
"הכבש הששה עשר" מ 1978 נדף ניחוחות שוקולד רמת גני גבעתיימי, "שירים בעיר הגדולה" המצויין מ1999 היה תל אביבי מובהק, "ילד פעם" המופתי מ2009 הוא דיסק עירוני מובהק וגם אלבומי ילדים אחרים מן השורה הראשונה כמו "מזל גדי" ו"הייתי פעם ילד" של אריק איינשטיין, "זנב לא שוכח" של גיורא קנת מ1995 עם חבורה שכללה את אסף אמדורסקי, דנה ברגר ודן תורן, ואפילו "צעצועיה של אסנת" מ1967 ו"לאט לאט לאט" שהפך ל"אשה באבטיח" מ1974 פנו לציבור ההורים והילדים שעבורו הטבע הוא אקזוטיקה ולא דרך חיים.

שיתוף הפעולה בין המשוררת עדולה מן היישוב כליל לבין חווה אלברשטיין מוציא לפועל תוצר אחר וייחודי: אלבום ילדים כפרי שמצייר חיים ספוגים ומוקפים בטבע שמהווה את עיקר מקור ההשראה והתוכן הטקסטואלי בדיסק.

באלבום 26 קטעי קריאה ושירים שנפתחים בקטע הנושא "ילדת טבע" ללחן של עובד אפרת המפיק המוסיקלי:

"בוקעים המים הצלולים
בהם אני טובלת
החרובים כבר בשלים
אותם אני אוכלת"

ילדת הטבע ממשיכה לאורך הדיסק לחפש קיני ציפורים, לשחק בתופסת בין עצי תמר,לשיר על דב שירד מהחרמון, להבחין בצב בין עשב וגבעול, להעריץ שקדיה זקנה בנחל ראש פינה ועוד ועוד.

ככלל, עדולה כותבת כתיבה תבניתית מאד אך מצליחה לברוא בין השורות המדודות עולם ילדותי עתיר דמיון והשראה.

מבחינה מוסיקלית מדובר ביצירה ישירה, פשוטה, גולמית שאינה מתחנפת לילדים מצד אחד אך גם אינה עושה חשבון להורים- כשם היצירה כך היא- טבעית, ילדותית, לא תמיד קליטה מן ההאזנה הראשונה אך גדושת חוויות ועשירה.

אומץ היא תכונה שהייתה דרושה לאלברשטיין המנוסה מאד באלבומי ילדים אך טרם התנסתה בסוג כזה של אוואנגארד..לילדים. אבל כפי שכבר התבטאתי במאמרים קודמים – אומץ לא חסר לה.