• הרכב הגרוב- רוק של בוגרי "מיוזיק" מהווה דוגמא לרוח היצירתית והפתוחה של המוסד שסגירתו השנה היא מכה גדולה לדור הבא של היוצרים במוסיקה הישראלית.
• לא פשוט לכתוב לילדים, בעיקר אם עדיין לא התנסית, כהורה, בחיי היום יום עם פעוטות וקטנטנים. יוצאי דופן הם האלבומים שהצליחו, כמו "ילד פעם", ונכתבו על ידי מי שטרם הגיע לשלב זה. ב "סלט גרוב" הדבר ניכר בחריזות פשטניות מדי, שימוש בביטויים מדור ילדות אחר ונטייה מופרזת לכתוב ולשיר על בעלי חיים…אולי היותו של נועם בלום הורה טרי סייע לו לכתוב את אחד השירים המשכנעים באלבום, ועל כך בהמשך…
• הגיטרות של שיקו ברקוביץ' הן אלמנט רענן ודומיננטי באלבום. השילוב שלהן ב "זה מעצבן" (מלים ולחן: צחי שני) ובשירים נוספים ("יתוש", "אם ואיך" עם המחווה/עקיצה ל"הכבש הששה עשר") ממשיך את הסדיקה האיטית של הרוק בשמרנות אלבומי הילדים ומוסיף נופך ייחודי וחשוב.

• "עץ" (מילים ולחן: צחי שני), מהווה את החוליה הפותחת בחלק המוצלח של האלבום עם גישה מקורית לסיפור הטקסט ("עץ אני אובד/עצות,/ עץ אולי תעוץ לי עצה" ) ועיבוד שונה ומקורי בהפקתו של טל בר לבב שמשלב יפה את נועה וקס בכלי הקשה.
• "ארץ פהוכה" (מלים: "סלט גרוב", לחן: שיקו ברקוביץ') מציג קטע חריג שמשלב הומור דק וסוריאליזם ("הימים נשפכים לשמיים/ וכל אחד הוא/ שניים") , ומהווה המשך ישיר למסורת קטעי הספוקן שהתחילה עוד בשנות השבעים במוסיקה הישראלית לילדים.
• "פוחד ומפחד" (מלים ולחן: נועם בלום) עוסק בעולם החששות הרציונלים והקמאיים של כל ילד באשר הוא. הכתיבה חיננית והדוד יחזקאל עם הקול העבה ייחרט בזכרונם של מאזינים צעירים רבים…
• "חתול רחוב" (מלים ולחן: שיקו ברקוביץ') מהווה נסיון לא מוצלח שנעשה בכיוון הנכון, קטע גרוב מקפיץ חצי מדוקלם שמתכתב עם עולם הראפ הקרוב ללבם של מאזינים פוטנציאלים רבים, בעיקר לאור הצלחת "ילדי בית העץ" על שני אלבומיו. כאן, הטקסט מורכב מדי, לא אחיד במשלב הלשוני, לא נתפסתי (גם לא שני ילדיי…)
• "אהבה בארגז החול" (מלים ולחן: צחי שני) עם עדי בריימן בקולות סוגר את האלבום בקטע ווקאליזה מפתיע ומתוק. במינון מדויק משלבים כאן "סלט גרוב" את הגישה המתאימה, את המוסיקליות הצבעונית, את הטקסט במשלב הלשוני הנכון וביצוע יפה וחינני, ולו כדי להמחיש את הפוטנציאל של חברי ההרכב.
• לצערי, הייתה לי תחושה חזקה של בוסריות מבחינת איכות חלק ניכר מן הלחנים באלבום. ייתכן כי הצליל ה"רזה" יחסית שמאפיין סגנונית את האלבום, חשף את חולשותיו לעומת הצליל הרב שכבתי שמאפיין אלבומי ילדים רבים שיצאו לאחרונה.

הבחירה של יוצאי "מיוזיק" בעשייה וביצירה בתחום המוסיקה לילדים ראויה לציון בשל התעוזה שבה ובשל המוכנות לפנות לאפיקים יצירתיים שונים מן הרגיל. הקפיצה גדולה והסיכון לא פשוט ובשל כמה וכמה נקודות אור שמחתי להאזין לאלבום הבכורה של ההרכב, בתקווה לטייק שני, מוצלח יותר.