מעט יותר משנתיים לאחר אלבום הבכורה שלו Goodbye Song (ביקורת אלבום שכתבתי אודותיו תוכלו לקרוא http://www.biluim.co.il/articles/article.php?article=660 כאן ) מוציא היוצר הגלילי עומר נצר אלבום שני בו הוא מנסה לשמור על הייחודיות שלו בנוף המוסיקה המקומית כמי שמביא אמריקנה שורשית קאנטרי-פולק-בלוזית ובד בבד להתפתח ולחדש, לעצמו ולקהל המאזינים, חדשים וותיקים כאחד.

יחד עם אור בהיר בעמדת המעבד והמפיק המוסיקלי, ועזרה במזגזרי הנשיפה והמיתרים מפיגורות כמו יאיר סלוצקי ומאיה בלזיצמן ואף שיר ("Sorry" שחותם את האלבום ) מופק ומעובד ע"י שמוליק נויפלד, נדמה שנצר מוכן לעבוד כבר ברמה אחרת ולהעניק לעצמו את המתנה להשתחרר ולהתפתח יחד עם היצירה שלו עם רשימה ארוכה של נגנים כמו קרן טפרברג, בנצי גפני, אלעד אדר, שלומי אלון ועוד.

כבר בפתיחה מספק נצר הצהרת כוונות עם להיט בפוטנציה כמו Trouble Maker  שעם טריו נשפנים שמכיל את סלוצקי, אלון וספי ציזלינג רחוק מאד מהסולידיות של האלבום הראשון. על הטקסטים אין לי עניין להתעכב כמעט. נצר נאמן למסורות אמריקאיות ותיקות ששולטות בז'אנר האהוב עליו והנדודים, הרומנטיקה המאובקת, והצרידות הרגשית מכתיבים עולם מילולי צפוי, פשוט, רגשי, לעיתים רגשני.

רגשנות לא מרתיעה את נצר. הוא שוחה בה בטבעיות ומאזן אותה עם ההגשה המאד גברית ומחוספסת שלו. אולי כאן טמון גם סוד הייחודיות שלו כמבצע. Same Man , Let You Fall המיוחד מאד בעיני, מביאים שפע רגשות ומופנמות בעוד ששירים כמו I Can Stand It  או Mrs. Sunshine מציגים פרסונה אמיצה, עמידה, קאובוי כמעט…ב Damage הוא משלב עוצמות ויוצר תרכובת מרגשת , תוקפנית , כמעט סיוטית. אולי הרצועה המעניינת באלבום.

עומר נצר, יותר מגוון, יותר בשל, שווה האזנה וצ'אנס נוסף.