גיא טנאכבר מספר שנים שמלווה את המוסיקה המקומית איוושה קרירה של צלילי צ'יל מעודכנים ומעודנים בדמות קציר נגן כזה או אחר, סינגל כאן וסינגל שם והנה, לראשונה, אלבום מלא שיקרר לכם את מדורות הל"ג : Apollonia של ההרכב Garden City Movement שכולל את רועי אביטל, יונתן שרוני ויואב סער.
להתייחס לשיר כזה או אחר, או לקטע כלי כזה או אחר יהיה בבחינת חטא : באופן אבסורדי למדי, דווקא ההרכב המתוקתק הזה שמתכתב עם השפעות עדכניות מחודדות, יוצר פורמט אלבומי שהזרימה בו משפרת ומעצימה את חווית ההאזנה.
תמיד אהבתי את השירה של רועי אביטל והטקסטים שמנפק שרוני להרכב שאינו רואה דווקא את הטקסט ככלי העיקרי שלו. וכך, אני חש צורך כן להתייחס למספר קטעים שכן נגעו בי באופן מיוחד והציגו התקדמות והתחדשות הן מ Entertainment (2013) והן מ Bengali Cinema (2014).
Passion is a Dying Theme הפותח, למשל, מהווה עדות נגד התיאור המושחז והשנון של מבקרת עמיתה שכינתה את היצירה של ההרכב כיצירה ברוח "איקאה" על קרירותה, אחידותה וחוסר העומק שבה. מדובר בקטע שמצליח , הפקתית ויצירתית לספק פתיחה מסתורית וחושנית, על אף השם המטעה.
Slightly All the Time מציג צד פאנקי יותר ובנוסף משלח חוטים דקיקים להשפעות מזרחיות בעזרת ליין גיטרה שנשמע כשאוב מהמרחב הקרוב יותר לאזורנו. זהו קטע בנוי היטב ואחד מן הבולטים והסוחפים באלבום. Foreign Affair גם כן אהוב עלי ומצליח להביא מכמה עולמות סגנוניים אליהם מכוון ההרכב.
ואם השיר Foreign Affair מחזיר אתכם לימים עברו, ודאי תאהבו את Bitter Moon שנשאב עמוק מתוך המוסכמות המוסיקליות של האייטיז, מן הצד האפל שלהן. דייויד בואי ואחרים מהדהדים כאן ואילו בתוך הצליל המאפיין של האלבום, מדובר בקטע יוצא דופן ומומלץ.
עוזי פיינרמן, הוא ולא עוזי רמירז, ואולי להיפך, מגיע כמעבד אורח ומשתתף ב Means to an End, I Knew Before I Met Her מספק גישה רעננה לשילוב כלי נשיפה (וגם טעות באנגלית בשם השיר…). ב For Tomorrow נזכרתי בפתיחה של "ללכת" באלבום הבכורה של "ביקיני" עם קרני פוסטל וחיים לרוז, אלבום שוודאי מוכר לחברי ההרכב.
קטע הנושא ,לדעתי, בהשראת המבצר הצלבני הבנוי על חופי השרון, מעוצב באופן מסקרן ומאתגר,יוצר תחושה של מסתורין ומשלב קצבים וכלים באורח כמעט אינטלקטואלי, אם כי זרימה אינה דווקא החלק המאפיין שלו, בחירה לא סטנדרטית במונחי קטע נושא של אלבום.
אולם GCM אינו הרכב סטנדרטי. הוא פועל ושורד כבר מספר שנים בתנאים שאינם פשוטים ורחוק ממרכז העשייה התרבותית כאן. הכיוון הוא חו"ל וכך הקבלות כבר מעידות זה זמן. האלבום הראשון כאלבום מלא מציג פנורמה רחבה יותר מאשר ארבעה שירים בכל קציר נגן וכך שלושת המוסיקאים מצליחים לבטא טוב יותר, ולהציג באופן רחב יותר את מה שיש להם להציע לקהל הישראלי העומד בפני קיץ לוהט במיוחד, ויש מה להציע.
ביקורת על קציר הנגן Bengal Cinema