אלבום שלישי ליהוא ירון, שלישי בלבד כך נדמה כאשר האיש, הבס והיצירתיות בהפקה המוסיקלית נראים ונשמעים כסובבים אותנו כבר מספר אלבומים ניכר. הפעם, כאשר הבית בוער בעטיפה שעיצבה בת הזוג מירב שחם, ירון מוצא דרך לנתב את העוצמות הרגשיות הבלתי נדלות שלו באפיקים תקשורתיים שעשויים, רחמנא ליצלן, להביא את יצירתו לקהל רחב יותר ממחצית באי ה"אינדינגב".

בין מלאכים לבין גיהינום, בין מחווה לביאליק לבין שמן זית, בין שמיים אפורים לבין חדר נעול ובו שניים אוהבים, מתרחש שיר הפתיחה היפה "נצח זה שקר" בו נשמעת לראשונה הילה רוח שקולה והגיטרה שלה מוסיפים ארומה מיוחדת לצליל החזק והבוטה של ירון בשירה ובבסים השמנים שנשמעים לעיתים כסטירות לחי…

שירים כמו "אמור להיות רך" ו"רואה אותך ולא" המצויין מחזירים את ירון לעסוק בפורטה שלו: אמירה רגישה וחדה על מערכות יחסים , או יותר נכון על המורכבות והקושי בהן. (מתי שיתוף פעולה עם גילי כהנא, אגב ?…)

אותו צד תקשורתי עליו כתבתי בפתיחה מתחיל לקרום עור וגידים ב "דברים כבדים כמו כפרה" (או "כפרה חלק א'" כפי שהתחלתי לקרוא לו ביני לבין עצמי) שנשמע מושפע מאד מסאונד בריטי של סוף האייטיז ותחילת הניינטיז. עניין הכפרה, הפיצוי, המחילה אולי, נמשך ל "מי מפריע לך לרקוד כפרה?" (עיין ערך "כפרה חלק ב'" ) , שזכה לסרטון מוצלח , שיר קצבי עם מוטו קליט שלא מסתיר, כך אני מקווה לפחות, את הסיפור הכואב והאלימות הקשה הגלומה בו.  הקצב והזמינות נמצאים גם ב"ציפורים נודדות", שיר לא שגרתי ברפרטואר של ירון.

ירון מלחין ומבצע את "אוי" למילים של יונה וולך שהוכר בעיקר בביצוע של וירצברג וגלבץ מ"בציר טוב" תחת השם "כל נשיפה". מדובר בביצוע תוסס ומעניין, כזה המותאם לטקסט ולתחושה הנובעת ממנו, אם כי לי אישית, היה קשה להתחבר אליו.

לא היה קשה כלל להתחבר ל"יאהו", חצי ראפ, חצי היתולי, חצי מאיים, אולי הלהיט הגדול ביותר, כן, להיט, שיכול לצאת מן האלבום הזה: שיר הופעות מצוין, שיר המנוני, שיר קליט ,פלוס מחווה לאירוסמית', שיר כנה, שיר בוטה, תגידו Yeah  תגידו Who  וזה ימשיך משם…(סולו גיטרה נפלא של גיא שמי !)

האלבום של יהוא ירון הוא הפתעה משובחת לסיום השנה העברית, ותענוג לראות כיצד מתפתח האומן המוכשר הזה להיות מעמודי התווך של המוסיקה העצמאית המקומית.