ב"סוף עונת התפוזים" המיתולוגית של יואב קוטנר מספר שלום חנוך על עבודתו כמלחין צעיר עם אלכס וייס שהיה אמון על ה"תזמור וניצוח" או במילותינו אנו ההפקה המוסיקלית של "מזל גדי", שנפנף אותו בעדינות מהפן של הרכבת הצליל המיוחד של האלבום השני של איינשטיין כאומן סולו.לאיינשטיין חברו נגני תזמורת סי.בי.אס ישראל בניצוחו של וייס.
כבר מהפראזה הראשונה ב"רוח רוח" (מלים:מרים ילן שטקליס) הפותח את האלבום ההשפעה של וייס שהושפע רבות מתזמורים קלאסיים ניתן לחוש באמביינט העשיר והפוליפוני שמעניק וייס לאלבום הילדים עם שפע כלי נשיפה ותחושה אמיתית של רוח שובב ועליז.

"הימים הארוכים העצובים" (מלים:איינשטיין),כמו גם "האיש ששוקע עם שמש" (מלים:שלום חנוך),"מה שהיה היה" (מלים:שלום חנוך) ו"כהה כהה" (מלים:שלום חנוך) הם דוגמא לייחודיות של "מזל גדי" כאלבום ולבעייתיות שלו כאלבום ילדים- כל השירים הללו אינם שירי ילדים אך האווירה החלומית אגדתית שלהם בנוסף לעיבוד הצבעוני של וייס משלבים אותם באופן כמעט טבעי בין שירי ילדים "טהורים" ויוצרים רצף מרתק וססגוני של שירים לילד ולהורה.

"מדוע הילד צחק בחלום" (מלים:לאה גולדברג) מתחיל את סיפור האהבה של איינשטיין עם לאה גולדברג שיימשך לאורך רוב הקריירה שלו.שיר קטן שיהפוך לאחד ההשגים הגדולים של "מזל גדי" (שם שניתן לאלבום בגלל המזל בו נולד איינשטיין עצמו).
"האדון הרופא" או "דוקטור דוליטל" (מלים:שלום חנוך) הוא דוגמא נפלאה ללהיט שמלבד הפזמון אין איש כמובן מבין את מלות הבתים שלו.חנוך ככותב צעיר כנראה רצה להיות נאמן לספר של לופטינג ולתרגום ארכאי והשאיר שורות קשות לפענוח כמו "במדמנה אשר בגיא השלוליות" וכיו"ב..

"לילה" (מלים: שלום חנוך) ו"מכופף הבננות"(מלים:מאיר אריאל) הם מהלהיטים הגדולים של האלבום,ודאי בראי הזמן. בשני המקרים הללו אלכס וייס עשה בעיבודיו חסד לשני השירים והעניק להם את אווירת הילדותיות והאגדה שהם היו זקוקים לה. מה היה עושה שלום חנוך הצעיר לו ניתנה לו ההזדמנות לעבד ולהפיק מוסיקלית ניתן רק לנחש..

"כתר של זהב"(מלים:אריק איינשטיין),"כשנופל כוכב"(מלים:שלום חנוך),ו"סיפור מותם של עלמה ועלם" (מלים:מאיר אריאל) משלימים אלבום שכולו קסם ושמסמל את אלבומי הילדים שעוד יבואו בעשרות השנים לאחר מכן, מכוונים לילד אך אינם מצטעצעים,שומרים על רמה מוסיקלית גבוהה ולא מרדדים ובסופו של דבר, כמו אריק ושלום- מכוונים גבוה.

דבר המומחים:
רתם (בן 7): אני הכי אוהב את "מכופף הבננות" כי ככה.
נטע (בן שנתיים):"טרקטור !".