גיא טנאשיתוף פעולה מסקרן בין שני יוצרים ממחוזות שונים של המוסיקה הישראלית וחברי ילדות : תורן, סולן "מרסדס בנד", לוי , קונטרבסיסט מעולם הג'אז , מלחין פרוייקט משיריו של אלכסנדר פן ואלבום הילדים "שירים לעמליה" נפגשים לאחד האלבומים המסקרנים של העת האחרונה.
"שם מעבר לפסנתר" הפותח, מעין שיר זכרון ואהבה, קסם ובריחה, מנגיש מייד את האיכויות המיוחדות של תורן כווקאליסט, גם כאשר לוי דומיננטי בבס (תענוג אמיתי לאורך האלבום כולו) ודודוש קלמס מתופף, נדמה שהמנגינה עצמה והווקאליזה הופכים את השיר לאנושי במיוחד, נרגש במיוחד. גם "בימים" המופנם והבלדי בולט מבחינה זו ו"הולכים על זה" ערער אותי כמעט לחלוטין…
הפאנקי של "צפונה", אולי מחווה ל"מערבה מכאן" של תרצה אתר, מכניס לראשונה גם את הקרביים של תורן, גם בטקסט , למשל, "כוס אוחתו צפונה מכאן/ בואי נסע/ שיתפוצצו כולם" וגם באיזון לרוך הטבעי של לוי. אהבתי את האפוקליפטיות, את שבירת מחסומי המציאות ממעבר ראש הנקרה הנבקע לשניים עד הטיסה מעבר לברצלונה, ככל הנראה אל מימי האוקיינוס האטלנטי…
במעין חזרה מן המסע, הפעם "כל הדרך מאילת" בשיר "נקי ומלוכלך", לצלילי הפנדר רודס של שאול בסר המשרים אווירה חלומית, עובר תורן לזוגיות ביתית יותר, חמה יותר, אינטימית יותר מעבר לריגוש של המסע הטראנס אטלנטי או חוצה המדבריות…
כי "ליילי" עוסק במסע מתמיד: מרוחק, קרוב, פנימי, חיצוני, מסע לעבודה או בריחה משיירה כמו ב "סדר סדר", העמידה במסדרון בתחתונים קרועים וגופייה משאירים את תורן ולוי בעמדת המתנה במעבר מתמיד מקום למקום, מחדר המיטות לחדר השפכים, מן העולם החיצוני למחשבות ולתחושות המופנמות ביותר וכך, מוסיקלית וטקסטואלית, מתקבלת כאן תמונה רב ממדית, מעניינת, בועטת.
וכאשר "נשבעתי לחזור אליך" מחזיר אותנו בזמן, למפגש מחודש שבצלו שבועה או להפך, נדמה שזה כבר ברור ושמי שרוצה להתאחד עם המפגש הזה שכולו מסע צריך להתאזר בדמיון, לאגור רגשות, לשים בצד מעט טישיו, ולתת לקצב בישבן לקחת שליטה מדי פעם….מפוצל אישיות ? תביטו בעטיפה הקדמית של האלבום ותבינו הכיצד…