השעה חצות, זכרונותיה שהפכו כבר מזמן לנחלת הדמיון של האב מיכאל שנהרג על גבעת קולה ובכיסו ציור של יונה בת הארבע, מתגשמים ומתממשים לחזיון הסוריאליסטי הבא:

המת היפה כבר היה מצוי בגני

פורח, שטוף זהב – אור וריח מים

בגובה גומה לאגס נח מת נהדר.

שבילים זרויי חול רך בהיר

עיטרו לדשא, הכל ראיתי חדש

מת מתנה שם נח וחיכה לי.

אביב ים – תיכוני מוקדם ועומד

בלאט, הסיע אותי כפרפר לאן

שכאב מתוק הפציע כמו שחר.

וגהרתי מעל אומללי המרהיב

הלבן ודמו עיגול יפה ביותר

לוח לבו, צוארו אהבתי כרגע.

יכולתי לקונן לשיר להקפיא

מת שלי, אין שירים בדמי

הארץ הורישה שירים למת אחר.

תודה ובכי מתי שלי יפהפה

הצפוי במו עיני עמדתי לראות

איך יופי בתנאי כהרף זועה.

השיר מתוך הקובץ "שני גנים" שראה אור בספר הנשא אותו שם (הוצאת דגה, תשכ"ט) נושא בתוכו את הטראומה התמידית שזעזעה את נפש וולך הילדה והשאירה צלקת שלא תמחה כל חייה- מדמות הגיבור על הגבעה בה הוזנה הילדה מכפר אונו אל דמות הגופה המושחתת שהצטיירה בעיני רוחה של יונה הבוגרת לאחר שהתבררו זוועות ומחדלי אותו קרב, ממת גיבור "פורח,שטוף זהב" למת טבוח כאשר "יופי בתנאי כהרף זוועה".

ב1997, במסגרת הפרוייקט "אתה חברה שלי" שהקדיש ערן צור לשיריה של וולך, לוקחים צור ואלי אברמוב המפיק המוסיקלי את הביט הבסיסי מתוך Building Steam From a Grain of Sand של DJ Shadow והופכים את ההקלטה של וולך לשיר לפצצת אנרגיה זועמת ומהורהרת לחלופין, לרצועה שסועת אישיות, באחד מהקטעים המרשימים של ההשקה שבין שירה למוסיקה ישראלית.

אחת בלילה. וולך בשנות העשרים המוקדמות שלה, ניצבת מול מאהב מזדמן, עוד אחד מכיבושיה הזמניים, עוד חוליה שתשכח במהרה ומציבה בפניו שאלה שתעמוד בין כתלי חדר הגג התל אביב ברחוב גורדון:" אתה עומד לפתר בעיה מסובכת/אתה תאמר את התשובה הנכונה/זה המבחן האחרון " והוא, שיגיע לדירה עם יומרות לכבוש את המשוררת הצעירה והמסתורית, יעמוד כמו ילד קטן בסנר לצוואר ויוכל רק לחזור על השאלה..

לא יכולתי לעשות עם זה כלום

אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום

זה היה אצלי בידים

ולא יכולתי לעשות עם זה כלום

ולא יכולתי לעשות מזה משהו

אתה שומע יכולתי לגמגם

מה רציתי להגיד

יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר*

ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן

בסינור לצואר וחוזר על השאלה

מה עשית עם זה שואלים

לאן בזבזת את כל זה, היה לך סיכוי

ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש

ב2008, במסגרת הפרוייקט "עבודה עברית", תבחר נינט טייב בשירם של וולך ואילן וירצברג מתוך הפרוייקט המיתולוגי "בציר טוב" ותגיע אתו לגבהים חדשים ,לפרשנות נשית בהלימה לראשית המאה החדשה, ולעוצמות רוק שתתקשה לשמור על איכותיהן בהמשך הדרך. עצם המעבר לאשה מבצעת היה בו מן האפקט האמין, הבלתי אמצעי, ללא הפחתה ולו לרגע מן הביצוע החלומי של אילן וירצברג שנות יובל לפני כן. גם נינט לא שרה את שורות האזהרה שהופיעו ב"שני גנים" (הוצאת דגה, תשכ"ט) שאת מקומן סימנתי בגוף השיר על ידי כוכבית, וכך, באפן אירוני, שיר נכה הפך להיות אחד הסמלים, מ"בציר טוב" עד נינט טייב, לשילוב מוצלח והרמוני בין השירה למוסיקה בישראל.

שתיים לפנות בוקר. הדירה בגורדון מתרוקנת ממחזרים וחברים ויונה הלומת הקוניאק הזול, במחווה בלתי מודעת שלה ושל חבריה ויזלטיר והורביץ, נותרת לבדה להתמודד עם פחדיה וסיוטיה.

ההכרה שלי נמוגה

כמו נרות נשמה ביום כיפור.

יונה יונה הזיכרון מתוק

אבל אני בזמן לבד.

איפה כל החפצים שלי

שם אחד ריח מין ישן

עצם מציאות דרכו להתקיים,

אני בוכה ומתאמצת מתאמצת ובוכה

הקובץ הכה פורה הזה שיצא במסגרת "שני גנים" (הוצאת דגה, תשכ"ט) הביא את וולך לפרוץ גבולות שיריים ולשלב פנימיות פגיעה וטראגית עם סמליות לאומית ודתית עד מאד. לפני מותה תספר להילית ישורון כי אלוהים תמיד נכח בחייה, באופן כמעט פיזי, עוד מילדות. בין הכרה לבין חוסר הכרה נשאר משהו נמוג, מתפוגג אך משאיר עקבות. כאשר ב 1997 רונה קינן הצעירה הוזמנה לקחת חלק ב"אתה חברה שלי" של ערן צור, היא בחרה ב"ההכרה שלי נמוגה" והתחברה נפלא, דרך ביצוע מינימליסטי וגיטרה מתעתעת, למעבר המתמיד , המתסכל מחד והמפרה מאידך של יונה האשה וולך המשוררת.

שלש לפנות בוקר. 1983. יונה, תשושה מהקרנות בשל סרטן השד בו לקתה, נסחפת אל עולם ההזיות, מוצאת בו מקלט מהמאבק המתמיד והמתיש בו היא מצויה עוד לפני מלאת לה ארבעים. השדים היו ידידי יצירתה זה כבר שני עשורים בקירוב והיא מסרבת להפוך אותם לאיומים הכרתיים בעלי ממשות- באומץ ובהפגנתיות היא יוצאת לקרב, לא על הארכת חייה- על טיבם.

השדים יוצאים הלילה

משחקים במחבואים

תנסה לתפוס ביד את

ראש מלך השדים

הרוחות תבאנה

תארובנה בפינות

הזהב ייפול מלמעלה

לקשט מאורעות

מהראש יוצאים הללו

להציק ולהפחיד

הם חומקים מראש

והופכים למציאות

תאמין אתה לשקר

תפחד תרעד כולך

לא אני לא בחיי

בחיי שעוד נותרו לי

אני אהיה פה אמיצה

ב 2011, הלהקה הצעירה "אלטנוילנד" עם הסולן עידו בסון, לוקחים את הטקסט הדואב הזה מתוך הספר "אור פרא" (הוצאת איכות , 1983) ומעניקים לו גרסה שמהדהדת את הסאונד של להקות שהחלו לפעול בזמן הוצאת הספר, אם אלפנט וחבריו ,פורטיס וחבורתו או הצלילים המהורהרים שהחלו להגיע ממנצ'סטר וערים מתועשות אחרות בצפון אנגליה. הפחדים של וולך ניכרים היטב בקולו העדין של בסון וזה אינו הישג של מה בכך.

ארבע בבוקר, בקיץ 1968, עוד מעט מאיר ויזלטיר יגיע לבוסתן בביתן של האם אסתר ושל יונה בכפר אונו ויקח ששה שירים ל "גוג" כתב העת החדש הצפוי לצאת. בינתיים, מעיינת יונה , נדודת שינה באחד מבין ששת השירים- "מפלצת האיילה" שיופיע גם הוא ב"שני גנים" כעבור שנה.

וולך אהבה לראות עצמה כגדולה מן הטבע, גדולה מן הקיום, ממירה ישות אנושית בישות חייתית ומבלבלת ביניהן למפרע ובדיעבד. האיילה נופלת מהגג ומשאירה משקע, שארית,שאר בשר ורובד נשמה- גורילה שחורה ורעה כשכחה- כי אסור לשכוח, הכאב והזכרון הוא בגדר נגטיב שתמיד בכוננות לפיתוח.

וְכָל הָעוֹפוֹת הָיוּ בְּגַנִּי

וְכָל הַחַיּוֹת הָיוּ בְּגַנִּי

וְכֻלָּן שָׁרוּ אֶת מַר אַהֲבָתִי

וְהִפְלִיאָה מִכֻּלָּן לָשִׁיר הָאַיָּלָה

וְשִׁיר הָאַיָּלָה הָיָה שִׁיר אַהֲבָתִי

וְקוֹל הַחַיּוֹת שָׁתַק

וְהָעוֹפוֹת פָּסְקוּ מִלִּצְרֹחַ

וְהָאַיָּלָה עָלְתָה עַל גַּג בֵּיתִי

וְהָיְתָה שָׁרָהּ לִי אֶת שִׁיר אַהֲבָתִי

אֲבָל בְּכָל חַיָּה יֵשׁ מִפְלֶצֶת

כְּשֵׁם שֶׁבְּכָל עוֹף יֶשְׁנוֹ מַשֶּׁהוּ מוּזָר

כְּשֵׁם שֶׁמִּפְלֶצֶת יֶשְׁנָהּ בְּכָל אָדָם

וּמִפְלֶצֶת הָאַיָּלָה סוֹבְבָה לָהּ סְבִיב הַגַּן

כְּשֶׁהָעוֹפוֹת הִרְכִּינוּ רֹאשׁ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה

וְהַחַיּוֹת נִמְנְמוּ כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה

וַאֲנִי הָיִיתִי כְּלֹא הָיִיתִי כְּשֶׁהָאַיָּלָה שָׁרָה

בָּרֶגַע הָרַךְ הַהוּא הָלְמָה בְּשַׁעֲרִי.

וְכָל הָעוֹפוֹת עָפוּ וְהַחַיּוֹת נָסוּ

וְהָאַיָּלָה נָפְלָה מֵהַגַּג וְשָׁבְרָה אֶת הָרֹאשׁ

וַאֲנִי בָּרַחְתִּי וּבְגַן אַהֲבָתִי סוֹגֶרֶת מִפְלֶצֶת

גּוֹרִילָה שְׁחֹרָה וְרָעָה כַּשִּׁכְחָה.

אילן ורצברג ושמעון גלבץ, שהפך להיות בן זוגה של וולך מאוחר יותר, הגיעו לוולך לביתה באונו, במטרה למצוא חומרים ליצירה משותפת וב1982 הנפיקו את אחת מיצירות המופת של המוסיקה הישראלית בכל הזמנים- "בציר טוב". ב"מפלצת האיילה", שהלחין ושר אילן וירצברג, משולבת אוירה פנטסטית מערבית עם אלמנטים אפריקאים בכלי הקשה ולבנטינים בגיטרה שהזכירה לעיתים עוד ולעיתים חזרה לשורשי הרוק. אחד מהשירים הפחות מוכרים באלבום הוא ללא ספק אחד מהיהלומים שבו.

חמש לפנות בוקר, יום ששי בבוקר, יוצאת יונה עם מכונת הכתיבה בקופסה הכחולה לעבר האוטובוס לירושלים. ראשה של יונה היה תמיד שרוי בתזזית וכולו כמרקחה מבעבעת של שירים, זכרונות, קנאות, תשוקות ומיזמים. לעיתים, חזרה מדירותיה מבניין נוטרדם בירושלים או מרחוב גורדון בתל אביב לבית אמא בקרית אונו, אך לא תמיד השקט בבוסתן הסבוך הספיק להרגיע את נפשה המסוכסכת. ב1965 בית החולים בטלביה סיפק לה כניסה לדרך מלאכותית אל השקט- שלא צלחה.

שלח לי שקט טוב מוגן

שלח לי שקט מענן

שלח לי שקט ממוכן

לשמוע שקט לא מכאן

תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.

שלח לי שקט מאורגן

שלח לי שקט מעודכן

שלח לי שקט מפואר

תשלח לי שקט מהכפר

תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.

שקט, שקט, שקט מופתי

מיום הולדתי עד יום מותי

שקט עד יום מותי.

שלח לי שקט מהודר

שלח לי שקט מאולתר

שלח לי שקט ירח

תשלח לי שקט בין כוכבים

תשלח לי שקט בקופסא מארץ רחוקה.

ב1992, להקת "בלאגן" של יובל מסנר,דן תורן ודנה ברגר , מוציאה את אלבומה "גן עדן עירוני" ונכנסת מיד להסטוריה של המוסיקה הישראלית עם ביצוע בלתי נשכח לטקסט מורבידי מחד ומלא תקווה ותשוקה מאידך. שוב הדואליות הוולכית המוכרת והפעם ללחן ועיבוד מיסטיים של מסנר וביצוע נשי מן הסוג שלא נשמע בעבר ברוק הישראלי. חיפושי אחר מקור השיר עלו בתוהו. עמכם הסליחה.

שש בבוקר. זמן לא מוגדר. דימוי האיילה חוזר וצף בתודעתה של יונה שחבושה כבר כובע רחב כנגד הזריחה הקיצית האלימה, נזכרת בביקורה עם חבריה במעיינות עין גדי בין היעלים התועות. האם היעל הפכה איילה ? האם האיילה היא אכן איילה? שמא היא יונה בעצמה? מה לה ולדמות האיילה? מה מחבר בין החיה הנשית והמעודנת למשוררת המתנפלת על החיים כחיה טורפת? האם האהבה פותרת כל?

בנקיק נסתר בצוקים

איילה שותה מים

מה לי ולה

אלא צוקי ליבי

אלא מעיין חיי

אלא נסתר

איילה

מה לי ולה

אלא אהבתי

בקריאה שלי ההזדהות בין הדוברת לאיילה היא טוטאלית והשאלה "מה לי ולה?" אינה בבחינת תהייה אלא בגדר שאלה רטורית. החיה, כבכל שירת וולך היא סוג של קיום אחר,נוסף של המשוררת- הצוקים עליה היא מטפסת הם צוקי לבה שמהם נחצבים השירים,המעיין ממנו היא שותה היא מעיין חייה,זכרונותיה והביוגרפיה האישית המדממת והשסועה שלה, "אלא נסתר" מתקיים בשתי רמות- המפורשת והפונמית,הצלילית- במפורשת, הקיום החבוי של האיילה בין הסלעים מקביל לקיומה החבוי של הנפש המשוררית בקרב האישיות המוחצנת שאינה יודעת שובעה ואילו הצלילית מתבטאת בצלילי של השורה המוקראת: "אל (א) (ה) נסתר", הפנייה של המשוררת למקום בה הקיום החייתי אך העדין של האיילה מתגשם

במשוררת. "אלא אהבתי" שחותם את השיר יש בו מן האירוניה שבהקטנה- דבר אינו מקרב את שתי הישויות אלא האהבה, שכמו ה"אני" וה"איילה" מתחילה בא' ועוצמתה מקיפה כל וחודרת כל צוק אפשרי..

ב2010 מבצעת שלישיית "עלמא" ביצוע רגיש ומהורהר לטקסט הוולכי . "עלמא" התמקדו בפן הרומנטי, האיילתי של השיר, בבחירה לגיטימית לחלוטין. בעיני נדמה שחסר ביצוע נוסף, קרוע יותר, חרד יותר,הן חיית הטרף עשויה להגיע בכל רגע..

שבע בבוקר. אביב בכפר אונו ויונה הצעירה יוצאת לטייל עם אחד מגבריה המוקסמים, טייס עם בלורית מתנפנפת או עיתונאי ציניקן, בשדות שעדיין נותרו באיזור. הרוח החמה של יוני נושאת עמה זרעים ועלעלים ויונה חשה כבסרט זר בבית הקולנוע של אמה בו בילתה את רוב שנות ילדותה. היא רושמת בזכרונה צורות של הרוח, מתערסלות וסוחפות,חופזות ובוהקות באור שמש הבוקר ונוטשת מאחור את הגבר המזדמן. התוהה ,התועה והטועה.

לא חיה בכלל

אלו מתווים בערפל סמיך

קצף נע ברוח אביב

עצלן להימס ולשמור מתיקות

חפוזה בעמק חשוף

צל פרחים בחמסין

שערות רוחשות פרפרים

בל תאומן הילדה הזאת

שמש בלילות בונה

אדות בוהק מתערסלת כסופה

עינים זורמות לפני ולפנים

לא רואה, כמו בכלל

לא חיה בכלל

ב2007 מופיעה נגה שלו במועדון ה"צוזאמן" עם הטקסט של וולך "לא חיה בכלל" ללחן של דני הדר, שייכלל ב2011 באלבום הבכורה שלה ומפתיעה בביצוע בוסה נובה שנע בין המתיקות השמורה לז'אנר לבין סוג של סערה שנמצאת היכן שהוא ברקע הדברים. השפעה של קורין אלאל, אומנית שביצעה וולך בעצמה (בפרוייקט של ערן צור בין השאר), ניכרת ונולד ביצוע מפתיע וייחודי, שאינו מאפיין את רוח הפרשנות המקובלת של וולך במוסיקה הישראלית.

שמונה בבוקר. בניין נוטרדם בירושלים, לקול פטיש מכה מנסה לשווא לתחזק את הבניין העלוב והמוזנח, באזניה תינוק מיילל של זונה קשת יום, בינות ירי ספוראדי מן העיר העתיקה מעבר לגבול, כותבת וולך על לוטה- דמות שתצטרף לניכור דמויותיה מההוויה הישראלית המוגבלת: קורנליה,קסיוס,תרזה, ז'וליאן,ניזטה ואחרים. בקובץ השירים "דברים" (עכשיו, תשכ"ו) תתגלה יכולתה של וולך לפנטז בשיא העוצמה- עדיין בתולית אבל מהממת באיכויותיה. "האמת שיש לך גוף נפלא/ אז למה לך מקטרת מלחמה" שואלת עצמה וולך אבל לשווא. הרגשות שחבויים מילדות עומדים להציפה מעבר כל שעור- והדרך לקחת כדורים כדי להבין יותר ממילים, ממתינה לה מהלך רחביה ירושלמית אחת.

במפתח שוודי לוטה מסתרקת

שערותיה קפיצים.

לוקחת כדורים נגד הרגשות

שונות של מסתורין

לובשת שמלת קורים

ויוצאת לה. מה שלוטה קולטת

במקום האמת היא שיש לך גוף נפלא

אז למה לך מקטרת מלחמה.

אבל לוטה לקחה כדורים

ועכשיו היא מבינה רק מילים.

מושפעים מכספי וגרוניך, אלון לוטרינגר ועומר קליין יחד עם המתופף שחר ברבש הקימו את "מורה" וביצעו את "לוטה" מספר שנים לפני שגם ההרכב "מים שקטים" ביצע אותו. השילוב בין הבלוזיות של לוטרינגר והג'אזיות של קליין תואמת את הדואליות של וולך שמתבטאת בשיר בהרבה סקסיות , הרבה יותר ממרומזת, שנעה בין ההסתבכות בינות הקורים לאיום המתמיד שטמון באשה שמסתרקת במפתח שוודי..