חזי ברנסדופריש הטוענים שאלבומו החדש של הזמר אברהם טל, שנקרא "עכשיו החיים", נוטף סחיות. האמירה הזאת לא רחוקה מן האמת, אבל אני מרגיש שהיא עושה עוול רב ליצירה. תכלס כן, מדובר במקבץ שירים שנשמעים כאילו יצאו מיוצר מבוגר ומפוקח, שיושב בלב המיינסטרים הישראלי ויושב בול בפלייליסט של גלגל"צ. לא שזה לא כל כך רע, אבל במקרה של טל, יש גם קצת מעבר. אז בעיקרון, עד שמגיעים לשיר הרביעי במספר, נאלצים להאזין להתחלת אלבום פושרת עם שירים נחמדים וחולפים בעלי לחן לא מזיק, ומה לעשות, להיחשף קצת לשעמום בורגני; שזה חלק מעולמו של המוזיקאי, וזה בדיוק גם חלק מהיופי כאן. כשמגיח "לוחם ותיק", זה נראה כאילו טל התפרע והתמלא אנרגיה. התוצאה היא שיר זורח עם גרוב בריא, משעבד ולוחמני. מניס את הצללים. פה טל מתקרב אלייך בשעת זריחה, מסתיר את השמש כאשר היא עולה, דרך אגב, את השיר לא תצליחו למצוא ביו-טיוב, תמוה מבחינתי, אבל לא משנה.
לאחר מכן מגיע "בוקר פרדס חנה", כאן נכנסים גלגל"צ לתמונה, זה נשמע כאילו פנו אליו וביקשו שיר להנעים את הזמן, שיר גלגלצ"י במובן החיובי של המילה. ואז יש את הדואט עם מרינה מקסמיליאן בלומין שבהתחלה היה נשמע לי כמו משב רוח מרענן, אך התגלה כמעייף מאוד בשמיעות מאוחרות. הפוטנציאל של טל להפגין נוכחות בשדה האלקטרוני גבוה אבל זאת לא עדות מוצלחת.
עכשיו, נגיע לגולת הכותרת. הרצועה השביעית, לטעמי, בדיוק כמו "לוחם ותיק", היא פנינה חבויה בים הסחיות המשפחתית הנוטפת מהאלבום. כש"צפיות "מתחיל, כבר אפשר לשמוע שמדובר בעומק, בקונפליקט. השערות מסתמרות והריכוז עולה איך שמתחיל הקצב, לאחר הפתיחה שובת הלב עם האקורדיון וקולו הגבוה של טל, שמתחנן ומנסה. בכל פעם שאני מאזין לשיר אני מבין מחדש למה אברהם טל הוא מתנה למיינסטרים הישראלי. טוב, גם השיר הזה חלף יחסית מתחת לרדאר הישראלי ולכן אני מרגיש לפעמים טיפה דביל בכל פעם שאני עף בעוצמות של הבתים והפזמון, אבל איך אפשר שלא, איך אפשר לא להגיב לכנות כזאת?. בחוברת המצורפת לאלבום יש תמונה של מבנה ופיסת שטח, בדף של המילים של "צפיות". אני מדמיין את אברהם טל הולך לו איזה יום, בתקופת כתיבת השירים לאלבום, ומתבודד באיזה שביל בקרבת המבנה הזה שבטח נמצא באזור פרדס חנה. והצפיות?, לא נותנות מנוח, יושבות לו על הווריד עד שהוא מחליט לזעוק, ולהכריז שהוא מנסה (בטח כתב שם גם את השיר התשיעי באלבום – "רוח", על יד איזה נחל, עם איזה פק"ל קפה וגיטרה). המילה "צפיות "בסוף הבית השני נאמרת שוב ושוב, כאילו מתארת את המחשבות הטורדניות והריצות האינסופיות בחיי היומיום. בשבילי אברהם, דרך אגב, השיר הזה מצליח כמו "אורות"…
ב"שושנים", אפשר לשמוע ביצוע יפה ונאמן לעוד טקסט עשיר מ"שיר השירים. אין על שלמה המלך. ו"תן לי מנגינה" כמובן בא מגניב, בא פאנקי, טיפה לא קשור לרוח האלבום אבל כיף לשמוע טאץ 'של הדג נחש במוסיקה. טל גם נותן כאן בית שלם, לא רק מופיע בפזמון לפרקים והדג נחש בבתים, כמו המון שיתופי פעולה גנריים בזירת המיינסטרים. לפעמים אני מדמיין, מה היה קורה אם שני הגדולים האלה היו נפגשים בימים ההם, היותר צעירים ופרועים, היה נולד שיתוף פעולה קצת אחר אולי. בעצם לא יודע איך ההיפ הופ שלהם דאז היה זורם בארצי-ישראליות השאנטית של טל גרסת "שוטי הנבואה". בכל אופן, הבית שלו כאן מעלה חצי חיוך על הפנים, כי הוא קצת מזכיר באמת את עשייתו של טל בלהקה הנפלאה ההיא שהתפרקה ב2007. ב"תן לי מנגינה" הוא יורה מספר משפטים לא קשורים כל כך לטקסט אך קשורים בעליל, עם פשטות שיש בה הרבה עומק.
וזה חלק מהיופי. טל, בגלגולו הקודם כמוזיקאי, היה חלק מקטע אחר לחלוטין. הייתה לו גישה אחרת למיקרופון אני מניח, כצלע מלהקה שהרבה משיריהם היו בעלי סאונד יותר קהילתי. שירים בעלי משב רוח של הודו וסיני עם מלא סימפולים של חיות משק, שווקים, והכול בתיבול של ליריקה אפויה. שני אלבומים מוצלחים מאוד. מה שתשמעו היום במוסיקה של טל כאמן סולו, זה כינורות נוגעים עם הסתכלות והגשה של אבא היושב בכסא נדנדה במרפסת ומביט לעבר משפחתו, מעשן מקטרת. מה רע .זה טבעי הרי שמוסיקאי יתפתח לא?. . ובכן זה חלק מהיופי בשבילי לפחות. לצפות בהתפתחות מוסיקלית של אמן, במיוחד כמו בזאת של אברהם טל. הוא עושה את מה שהוא – היום, עכשיו החיים.
אגב ,קטע .נראה לי שהוא היה צריך לתאם איזה משהו עם מושיק עפיה לפני צאת האלבום ,ככה לסגור פינות….
חזק.
מזכיר קצת את מוקי… את כל הסיפור שם שהיום כולם יורדים עליו שפעם הוא היה יותר חריף אבל היום הוא סתם