גיא טנאחמישה קטעים בלבד בקציר הנגן "צ'ארדשיר" של אוהד כץ אבל לא לוקח זמן רב להישבות בקסם הצ'ארדש , מוזיקה לריקוד עממי- צועני שמקורה בבתי מרזח בהונגריה: "ואלס בוקר" הפותח עם הכינור הנפלא של לאיוש פדר, קטע כלי מרגש ויפהפה, מזמין , כמעט שואב את המאזין פנימה למסע הצועני הזה.
ב "ארגזים", למילים של שחר דביר, עוטף כץ טקסט ישראלי מאד, צעיר ועדכני , בצליל המיוחד של התזמורת הצוענית { לאיוש פדר (כינור), גוסטב מלצ'יק (צימבלון), שנדור צ'יק (קונטרבס), פרנק ריגו (אקורדיון)} שמקנה תחושה אירופאית ושובבה, סטייל "סווינג דה ג'יטאן" שהושפעו מאד מג'נגו ריינדהארט, כמו (כך נדמה לי) כץ עצמו. הקלרינט של אמיתי מן מייפה ומעטר במידה הנכונה.
אהבתי גם את "לו אך", מעין בלדה עממית שנעה בין דרמטיות לשובבות, אחד מן השירים בהם הפשטות היא הבון-טון. עופרי נחמיה על התופים מכתיב יפה את הקצב כאן. הפתעה מצפה לכם בסיום קציר-הנגן כאשר הבלוז הקברטי Alcohol של The Kinks מ 1971 עובר בטרנספורמציה כמעט בלתי מורגשת לתערובת ההונגרית-צוענית של כץ והתזמורת הצוענית עם יונתן מילר במנדולינה ואורי תם במצילתיים טום וייטסיים…
חמישה שירים בלבד אך הייחוד והקסם של האלבום, שיצא בהדרכה ובייעוץ של גיא דגן ומשה זורמן, כובשים ומומלצים.
עם הפקה מוסיקלית של שמוליק דניאל יוצא אלבומו השני של יוני גנוט, איש ההרכבים "בין השמשות" ו "נושאי הכלים". השיר הפותח, "דבר אלי באדמית", (גנוט-גנוט) עם יהושע לימוני על התופים , הוא בלדה נוגה, יפה, מחוספסת משהו. אהבתי.
תמיד טוב להיתקל בטקסט חדש וגנוז עד כה של מאיר אריאל ואילו "מלכודת התדמית" (מאיר אריאל- גנוט) , עם אבי לייבוביץ' בטרומבון ממשיך קו חי מאד, יומיומי מאד: "שנים שאני נס ממלכודות התדמית/ ממצודות קיבוע/ ממכלאות הגדרה/ מקופסאות שימורים" שר גנוט את מילותיו של אריאל ועיבוד עשיר וצבעוני של שמוליק דניאל הופך את השיר לאחד הבולטים באלבום.
"נשבעתי לך" (גנוט- גנוט וחיים בנט) עם אריק סיני הוא שיר אמוני מאד, לא מתחבא ולא מתחפש. הבס המרטיט של אריק סיני שר/מדבר את שורותיו של גנוט ולאלו מצטרף הקול הגבוה יותר של גנוט ופסוקים מתהילים קי"ט: "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי/ נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך".
על הביצוע השלושה עשר מיליון ותשע ל "דרור יקרא" (דונש בן לברט- גנוט) עם אהרן רזאל ודניאל זמיר בסקסופון לא ארחיב, אבקש לקרוא דרור מן הפיוט הזה שבוצע ע"י הרזאלים עצמם בין השאר…הלאה. "תהילתך בלוז" (גנוט-גנוט) עם לייבוביץ' וקרסנובייב בחצוצרה, שיר שמח ומתוק, יכל היה להשתלב יפה ובטבעיות בפסטיבלי הזמר של שנות השבעים…חסידי וכללי כאחד.
"עוד מעט" (פנחס שדה- גנוט) עם יועד ניר על הצ'לו ודניאל זמיר בסקסופון, הזכיר לי דווקא את משיכתו של אהוד בנאי למשורר שדה. משיכה שנובעת כנדמה ממימד מיסטי משהו של המציאות עצמה, מימד שלא גולש לפנטזיה או לחלום אלא מתקיים במקביל לה, כמין מספר עד של הריאליה. השיר יפהפה, אולי הטוב באלבום, ומהווה הפתעה נעימה ביותר.
כמו אצל אוהד כץ גם כאן מזומנת הפתעה לקראת סיום האלבום: "לך אלי תשוקתי" שנכתב בידי משורר ימי הביניים רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע) זוכה ללחן של מארק נופלר האגדי על בסיס השיר A Night in Summer Long Ago מ 1996 ומבוצע עם טל קורנברג בחמת חלילים, חליל אירי ופריים דראם.
"כתר מלוכה" (עממי-עממי) עם ישי ריבו, אילן דמרי ורועי אדרי, עם אסף איילון על ההפקה מוסיקלית מקנח בשמחה אלבום חביב, מלא חיים ואמונה , אך לא כזה שיחצה את הקווים וירכוש קהל רב שאינו חובש כיפה כפי שעשו יונתן רזאל וישי ריבו. המרכיבים הדתיים דומיננטים ביותר באלבום ומלבד נקודות בודדות הרגשתי כי מדברים אלי ב"דתית" ולא ב"אדמית"….כשרון יש ולא מעט, חשיבה והכוונה מעבר לסטנדרט, לוקה בחסר.