גיא טנאמוזיקה היא פצע
אלבום הסולו השלישי של אביב גדג' יצא לקול תרועות רמות שהכתירו אותו במחמאות נדיבות שנעו בין "פלא" לבין "האלבום הטוב של השנה" וכיוצא באלה. לעתים, כתיבה מאוחרת גם אם לפני ההשקה, מעניקה שהות לפרספקטיבה נכוחה יותר.
אז אולי לא "פלא" ובוודאי שלשנה נותרו עוד אי אלו הפתעות בחובה אך דבר אחד בטוח: גדג' הופך, מאלבום לאלבום ומגלגול של חבר בלהקת אלג'יר אל גלגול של סולן, לאחד הקולות הייחודיים והמשפיעים במוסיקה הישראלית הקרויה בשם "אינדי" והמקדשת את משמעות היצירה באשר היא יצירה וביטוי אישי.
לאחר שיר הפתיחה הסוחף והאמוני-משהו "פקח את עיניך" בו גדג' מנסה להעיר אותנו ואת עצמו, קודם כל את עצמו , אל מקום מואר ואמיתי (כמה יפים וראשוניים צירופי המילים "פקח את עיניך" ו"רוץ הביתה"), מגיע "כאבי גדילה", אחד השירים הנוגעים והמרגשים ביותר של העת האחרונה.
לצד גדג׳ בגיטרה אקוסטית ושירה מנגנים בין השאר בנו הנדלר, רון בונקר, שלומי שבן, גליה חי, מאיה בלזיצמן וסלעית להב כאשר קולותיהן של רות דולורס וייס, הילה רוח רננה נאמן ומאיה בלזיצמן מלוות את השיר האוורירי וארוך הנשימה הזה שכולל, במידה מסוימת של אירוניה עצובה את מה שנראה כמוטו באלבום הזה: "רק עוד קצת כאבי גדילה אלה רק דמעות שמחה".
כמו ב"פקח את עיניך" גם "מעין" מציג בפני גדג' בוגר יותר, זה שאינו נרתע מסאונד עשיר יותר, חם יותר, יש שיגידו, מסחרי יותר. חבורת הנגנים המשובחת בליווי הנגנים הקאמרים בעיבוד של מאיה בלזיצמן מוציאים תחת ידם מוסיקליות שעוטפת את הטקסט של גדג' ומעניקה לו את הנביעה השוטפת של רגש ואמונה בהם עוסק השיר.
אלבום הסולו השלישי של אביב גדג' יצא לקול תרועות רמות שהכתירו אותו במחמאות נדיבות שנעו בין "פלא" לבין "האלבום הטוב של השנה" וכיוצא באלה. לעתים, כתיבה מאוחרת גם אם לפני ההשקה, מעניקה שהות לפרספקטיבה נכוחה יותר.
אז אולי לא "פלא" ובוודאי שלשנה נותרו עוד אי אלו הפתעות בחובה אך דבר אחד בטוח: גדג' הופך, מאלבום לאלבום ומגלגול של חבר בלהקת אלג'יר אל גלגול של סולן, לאחד הקולות הייחודיים והמשפיעים במוסיקה הישראלית הקרויה בשם "אינדי" והמקדשת את משמעות היצירה באשר היא יצירה וביטוי אישי.
לאחר שיר הפתיחה הסוחף והאמוני-משהו "פקח את עיניך" בו גדג' מנסה להעיר אותנו ואת עצמו, קודם כל את עצמו , אל מקום מואר ואמיתי (כמה יפים וראשוניים צירופי המילים "פקח את עיניך" ו"רוץ הביתה"), מגיע "כאבי גדילה", אחד השירים הנוגעים והמרגשים ביותר של העת האחרונה.
לצד גדג׳ בגיטרה אקוסטית ושירה מנגנים בין השאר בנו הנדלר, רון בונקר, שלומי שבן, גליה חי, מאיה בלזיצמן וסלעית להב כאשר קולותיהן של רות דולורס וייס, הילה רוח רננה נאמן ומאיה בלזיצמן מלוות את השיר האוורירי וארוך הנשימה הזה שכולל, במידה מסוימת של אירוניה עצובה את מה שנראה כמוטו באלבום הזה: "רק עוד קצת כאבי גדילה אלה רק דמעות שמחה".
כמו ב"פקח את עיניך" גם "מעין" מציג בפני גדג' בוגר יותר, זה שאינו נרתע מסאונד עשיר יותר, חם יותר, יש שיגידו, מסחרי יותר. חבורת הנגנים המשובחת בליווי הנגנים הקאמרים בעיבוד של מאיה בלזיצמן מוציאים תחת ידם מוסיקליות שעוטפת את הטקסט של גדג' ומעניקה לו את הנביעה השוטפת של רגש ואמונה בהם עוסק השיר.