לויקטוריה חנה התוודעתי לראשונה לפני כעשרים שנה כאשר הרשימה אותי מאד בערב משירי אורי צבי גרינברג במועדון ירושלמי מחניק. מאז ניסיתי לעקוב אחרי פועלה , מה שלא היה קל בשל האופי הבוטיקי והמצומצם של פעילותה. השנים האחרונות הקפיצו אותה לתודעה באופן בלתי ייאמן. נדמה שהחברה הישראלית, לא מעט בעזרת תנועה מקרבת של האומנית עצמה ובעזרת הפקה מוסיקלית עדכנית, הבשילה לאיטה עד מפגש חדש/מחודש ומפרה עם אומנית יוצאת דופן.
ישנם אומנים שהעוצמה הפנימית והבערה היצירתית בקרבם כה ייחודית עד כי אי אפשר להישאר אדיש לביטוי האומנותי שלהם, גם אם הוא מתרחק מהמיין סטרים כמו "ממכווה של אש" כפי שאמר המשורר. כך היה עם מאירה אשר, כך הווה עם זאב טנא (אין קרבה משפחתית), עם ברק אלנקווה, עם נטע וינר, עם יונתן שפירא, עם תומר בן אפרים ועוד כהנה וכנה אמנים שהיצירה עבורם היא כלי ביטוי שופרי שנועד להרעיד אמות סיפים תרבותיות ו/או פוליטיות.
"הושענא", או "שיר האלף בית", הרבה בזכות הקליפ המכשף של אסף קורמן, אך לא מעט בשל הנגיעה המרתקת של תמיר מוסקט שנדמה ואין גבול למנעד היצירתי שלו כמפיק מוסיקלי, הוא הוא המפתח להייפ המתרחש כרגע סביב חנה. יש בשיר זה אלמנטים מסתוריים, ארמית כשפת מקור או שפת צללים לעברית המדוברת של היום, מיסטיקה קבלית בלי פשר מעבר לאותיות האלף בית שמושכת ומגרה את האינטלקט ובעיקר פרסונה אומנותית שונה, חריגה ונועזת.
א.
עשרים ושתים אותיות יסוד
חקוקות בקול חצובות ברוח קבועות בפה בחמשה מקומות
בגרון
בחיך בלשון
בשניים בשפתיים
עשרים ושתים אותיות שקשר בלשונו
וגילה את סודו
משכן במים דלקן באש רעשן ברוח בערן בשבעה
נהגן בשנים עשר מזלות
עשרים ושתים אותיות
חקקן, חצבן, שקלן, המירן, צרפן, צר בהן נפש כל יצור וכל העתיד לצור
יצר מתוהו ממש
עשה אינו ישנו
חצב אבנים גדולות
מאוויר שאינו נתפס
עשרים ושתים אותיות יסוד
שלוש אמות שבע כפולות
מם דוממת שין שורקת אלף חוק מכריע בינתיים
שלוש אמות שהן שלושה אבות מהן יצא אש רוח מים
שבע כפולות – בּב, גּג, דּד, כּכ, פּפ, רּר, תּת
שבע כפולות – שבע ולא שש
שבע כפולות – שבע ולא שמונה
שתי עיניים שתי אוזניים, שני נקבי האף והפה
צא וחשוב, מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע.
פזמון:
יצר מתוהו ממש
עשה אינו ישנו
חצב אבנים גדולות
מאוויר שאינו נתפס
ג.
שתים עשרה פשוטות
ה ו ז ח ט י ל נ ס ע צ ק
חקקן חצבן שקלן המירן צרפן צר בהם
שנים עשר מנהיגין בנפש
שתי ידיים שתי רגליים שתי כליות טחול כבד מרה דקין קיבה קורקבן
שני לועזין – שני עליזין
שני יועצין – שני יעוצין
שני טורפין – שני ציידין
זה לעומת זה
עשאן כמין מדינה
וערכן כמין מלחמה
יצר מתוהו ממש
עשה אינו ישנו
חצב אבנים גדולות
מאוויר שאינו נתפס
ה"ראפ הקבלי" שמיוחס לאברהם אבינו לפי חוברת האלבום מזכיר במשהו את עבודתו של תמיר מוסקט עם הבלקן ביט בוקס והרכבים נוספים. הטקסט עצמו, עלום וברור גם יחד, באופן מוזר, מוסיף לאפיל התקשורתי של חנה שהארמית/ העברית בפיה משמשות יחד כדי למשוך את האוזן ולגרות את האינטלקט. ב"אורייתא" מתוך ספר הזוהר האקספרימנטליות של חנה בשפה ובדיבור אף בולטת יותר ונדמה שהיא מקיימת את עיקר מטרתו של האלבום: הצגה ישירה ככל האפשר של עבודתה של חנה כאומנית בעלת אג'נדה תרבותית ומוסיקלית ייחודית ויוצאת דופן.
חלקו השני של האלבום עם השירים "קלא דקליא", "היושבת בגנים", "שערי ציון", "יונתי" (בחגווי הסלע) ו"אשר יצר", פחות קצבי ויותר מדטטיבי, הופק על ידי ההולנדי פרנק ון דר וי ולא סוחף כמו החלק בהפקתו של מוסקט.
ביצועי חנה בעבר של שני שירים של אלתרמן: "חנהלה התבלבלה" ו "מכתבו של מנחם מנדל" מתווספים ל"שדמתי" העתיק של ידידיה אדמון מראים כי חנה לא מגבילה עצמה לטקסטים דתיים ומושיטה יד מצפה לטקסטים עבריים של העת החדשה.
יש בשילוב הזה בדרכה של חנה, כמו גם בשילוב בין המפיקים, השילוב בין הסגנונות וגם בשילוב בין שתי הסבתות, ויקטוריה האסרטיבית והמורדת וחנה הצנועה והפסיבית (כך לפי ראיונות שהעניקה בתקשורת) מסוד ההצלחה של אלבום הבכורה של הנכדה ויקטוריה, מרידה ופיוס, יצירתיות לוהטת ואהבת שורשים, להרעיד אמות סיפים כבר אמרנו?
מומלץ בחום.