יומן הקפיטונה הגיע לעבדכם הנאמן יומיים לפני ראש השנה. בתור בלוג שלא דופק חשבון ללוח השנה, אלבומו החדש של הראפר ששבר יותר מכולם את המחיצה בין הז'אנר לבין הקהל הרחב יהיה הפותח את רשימת ביקורות האלבומים של טנא ג'י לשנת תשע"ז.

"אבודים בחלל" עם שלישיית האחיות חיים A-WA הוא שיר פתיחה משובח שמשלב אמירה של מי שעדיין מחפש תשובה למרות הצלחה ציבורית ואמנותית, בריקנות וחוסר כיוון מול הצלחה גדולה. גם ב"גלגל ענק" עם המחווה ללהיט הענק מסוף הסבנטיז, טונה שר "זה תמיד מרגיש לי 'אקסטרה' " ולא מתבייש לבוא ולומר – זה גדול עליי אבל אני לא יכול בלי.

ב"סחרחורת" שנפתח במחווה ל"רומיאו" של יהודית תמיר, פגשתי מורכבות מוסיקלית מעניינת יותר מן הרגיל אצל טונה. יש כאן איזשהו המשך ל "גם זה יעבור", המשך בוגר יותר, מפוכח יותר, חרד יותר. ההפקה המוסיקלית שהופקדה בידי ניר דנן ויקיר בן טוב הלכה על קו נוצץ, גדול מן החיים. לעיתים הניגוד לטקסטים האישיים מאד של טונה יצר משהו קסום ("דברים הולכים להשתנות" עם אורטגה ו"יום קיץ" המצוין עם לוקץ', קספר והראל דהרי) , לעיתים צרם ("על הרכבת" ) .

"י"א 2" כבר יצר לעצמו חיים משלו, זהות משלו, זמן רב לפני צאת האלבום. שנים רבות חלפו מאז הטראומה שגרמה מערכת החינוך לאיתי זבולון מי"א 2. עתה, הגיע הזמן להשיב מלחמה שערה ונשק היום הדין שלו הוא "ובעיקר למדנו לכבות/ בובות בובות" והדגימה של "בובה זהבה" של "החלונות הגבוהים", מכנית ומתקתקה גם יחד.

"אחרי האהבה" עם בר צברי מציג לנו שיתוף פעולה מיוחד במינו בין ראפ/היפ הופ למוסיקה ים תיכונית פופית מתוקה וקליטה. טונה , ולא פחות מכך מפיקי האלבום, הצליחו כאן בגדול בהברקה שמהווה אחד משיאי האלבום למרות משקל הנוצה לכאורה של הטקסט.

"טונה פארק" עמד במבחן האלבום השני ובגדול. הוא אומנם חסר את הטריות של אלבום הבכורה כפי שלנו, כמאזינים, חסר אותו גורם שמרגש אותנו בהאזנה לאלבום בכורה. מול זה, טונה לא יכול לעמוד. מה שכן, הוא מצליח לבנות אלבום קונספט משמעותי, לשתף פעולה עם מגוון רחב יחסית של אומנים (לא ציינתי את מיקי גבריאלוב,למשל) ולקחת אותנו לאחלה נסיעה ברכבת ההרים מעלה ומטה ברחבי הטונה פארק, וכפי שאמר המשורר: ראן טונה ראן…

לביקורת שלי על אלבום הבכורה:

http://www.biluim.co.il/articles/article.php?article=654

לסיכום השנה של טנא ג'י:

סיכום תשע"ז במוסיקה הישראלית של טנא ג'י.