גיא טנאלאחר שהרשים ב"לב" ,אלבום בכורה עוצמתי ומרשים, שיצא לפני כשנתיים, חשוף ומדמם, מגיע אלבום שני בשם "האמת היא שריר", ואילו ניר שלמה צריך לעמוד בסף ציפיות גבוה ולא פשוט.
אלבום של ניר שלמה, כך למדתי כבר בעת ההאזנה ל"לב" סובב בשתי ספרות בולטות שניתן כמעט לבחון בנפרד: המילולית והמוסיקלית.
בראשית, הטקסטים האישיים, הפשוטים לכאורה, הבוטים לעיתים בישירותם, החל משם האלבום מתוך שיר הפתיחה "השקר הגדול ביותר" אשר טומן בחובו אלסטיות של האמת, אפשרות לקיפאון, למתיחה, להתכווצות, לקריעה, למניפולציות של העצמי מול עצמו ומול האחר "לא תזיז אותו והוא/ יתחיל להתנוון". ב"אגרוף" הוא מרגיש "כמו אגרוף על שיירה" אבל גם כמו "ילד שכבר לא בוכה", וכמו "נמר מורעב שלא לכד את האיילה", ממשיך למצוא דרכים להתמודד, אולי דרך גרון חנוק ומסך של דמעות שמאיימות לנשור.
כתבתי על אלבום הבכורה, בשעתו, ששלמה הפסיק לפחד. ב"חופשי", הוא כותב ושר "כל הבושה/ כל האשמה/נשטפו ממני/אני יוצא לחופשי". הוא מודע במיוחד לרגשות ולרגישויות, אולי סופר-מודע ומספק מבט מסקרן, מעט נבוך, פנימה. ב "זן" הוא שר "כי אם אני כל כך/ חסר אונים/ והעולם דורך עליי/ אז אולי אני כמו עשב/ אני חלק ממנו/ העולם" והלב נכמר, זוכר, כמו באלבום הראשון את הקווים המשותפים עם תפיסת האדם החנוך לווינית ואילו ב"מתחת לגלים" הוא משפיל עצמו אל מול דמות נשית גדולה מן החיים וסוגד לכאב : "הלוואי וזה ימשיך/לכאוב לנצח"…חנוך לוין כבר אמרנו ?
הספירה השנייה, המוסיקלית, בהפקה המוסיקלית של שלמה עצמו, מתקיימת תוך כדי התנהלות בעוצמה, בווליום, בלי חוכמות, בלי פשרות, בלי הידור ובלי עדנה. הקול החזק של שלמה המבצע משתלב באופן מושלם במתכונת הזו, כלי מוסיקלי נוסף בבעיטה לבטן הקולקטיבית של כולנו, עם גיטרה צורחת, בס מהודק ותופים דומיננטיים.
לעיתים, כמו ב"כל הנוצות הלבנות", אולי הטקסט המעניין והמורכב באלבום, או ב"עדר", שלמה ושאר המעבדים (עירא רביב המתופף, איתי שטרית הקלידן, הדר גרין הבסיסט) מחזירים אותנו עשרים שנה אחורה ואף יותר, לימים בהם הסאונד הקר, המנוכר, הבריטי אורבני, נתן קונטרה לשירה אישית, מופנמת ומחצינה בד בבד.
יוצאי דופן מבחינת שתי הספירות הם, במרכז האלבום ובסופו "שמש", שיר מייחל, מכיר בערך האופטימיות, בערך התקווה, שיר שבו הקול הנשי של דני עבר הדני ברקע מקנה תחושה נדירה של רוך, של מבט סגור עפעפיים מול שמש חורפית נדירה ו"אהובה", שיר אהבה מכמיר לב בו מי ראה עצמו כל חייו כנאבק, כאבוד, כחסר סיכוי מגיע לנגיעה בחלומו המוגשם : "איך ממשיכים להילחם אחרי שמנצחים ?" שואל שלמה ומנשק לחיים שכל מי ששומע ומאזין תוהה האם תוכלנה להביא אותו לאושר או שמא הן בגדר חלום שנדון לא להתממש. "האמת היא שריר", אלבום נוסף של אומן שהוא תופעה, מומלץ בשריר.
ביקורת שכתבתי על אלבום הבכורה תוכלו למצוא בקישור הבא :
לא רע בכלל