להופעה הגעתי עם המתופף בן קיבוץ גן שמואל תובל בראון, הצצה לא נדירה בכלל לאחורי הקלעים של היוצרים האמיתיים בסצנת הרוק האלטרנטיבית המקומית והבלתי מתפשרת.

האם אני הולך לשמוע קצת מהווקי טוקיז שלו ? אני שואל ורוני אשתו עם העיניים על הוויז.
אתה הולך לשמוע רק מהווקי טוקיז שלו..

גדול ! חשבתי לעצמי, וניסיתי להיזכר בשני הדיסקים הנפלאים שאסף שריג הוציא אי שם בתחילת המילניום. ולמה בדיוק החזרתי אותם לשחר נתן (אתה יכול לשכוח מהם כבר עכשיו, ממליץ לך אפילו לשמוע אותם עד שאני בא).

אז איך זה בדיוק עובד ?
אסף שריג אומר שהרבה יותר קל לתת לחברה החדשים את החומרים הישנים וכך הוא נותן להם דיסקים צרובים ומתחילים לנגן.

אני עוזר לתובל עם הסחיבה ולוקח גם לאסף את הגיטרה ויורד למרתף אשר בלבונטין 7 ,הפרבר של בארבי, אשר רק מי שבאמת אוהב מוסיקה מוצא את עצמו שם עם אותם אנשים. אבל איפה כולם ?

עשר וחצי שעת הפתיחה של ההופעה, אני ואשתו של תובל רוני לבד והלהקה מסיימת את הבאלאנס. עולים לרחוב, ומחכים שהמאחרים הסדרתיים יבואו ואני מתפלל שיבואו .

אסף שריג עולה לרחוב ובודק את השטח , השטח ריק.

רבע שעה אחרי בחלל הריק של לבונטין יש קרוב לעשרים איש ואני נושם לרווחה.
12 שירים מבוצעים היטב את חלקם זכרתי , שילוב של רדיוהד וביטלס, אבל ,וכאן האבל הגדול, מקוריים ולא דומים לשום דבר שהכרתי (ואני מכיר לפחות ארבעה…) עם העוצמה של מידנייטפיקוקס –איתן רודושינסקי המצוין, בס מדויק-איתמר נבו ואיש הקצב הבלתי נגמר על התופים, מיודענו תובל בראון שהידיים שלו ידי נפץ ורגל ימין שבועטת את כל הקצב הזה ללא רחם.

על כל אלה מנצח אסף שריג עם לחנים ומלודיה יוצאים מגדר הרגיל. ומה זה אומר גדר הרגיל ? אתה יכול מצד אחד להתחבר לשיר בשניות, ומצד שני יבוא הטוויסט. פתאום זה דארק, פתאום זה שקט, פתאום זה ברייק. סערת ברקים בקיץ תל אביבי סתמי, כאשר בחוץ הכל כרגיל אבל בפנים חוויה חד פעמית של רוק.

או כמו שאסף אומר לפני אחד השירים האהובים עלי Unusing השיר הבא נכתב על מנדולינה בקיץ בתאילנד אבל מרגיש כמו וארשה בחורף…..

.
ואני חושב על היכל הרוק בישראל בואכה גבעת חיים מאוחד והאיש היקר לירן גורן שלועג לתל הביב בכל הזדמנות. אולי הוא צודק ..עם קהל שמגיע כל מוצ"ש לא משנה מי לא משנה מה.
ברור לי איפה יותר כיף להופיע, איפה האנרגיות מגיעות גם מהצד השני של הבמה.

בהמשך יולי פסטיבל בפאב בגבעת ברנר, לידיעת הקורא לירן גורן יש דיבור שהאנרגיות בגבעת ברנר פי חמש גבוהות. אני אהיה שם כדי להעיד. גם יובל גורביץ יהיה שם.
אני מסיים עם המגבר של אסף שריג כל הדרך במעלה המדרגות ועוזר לו להכניס את המטען הזה לאוטו.. מפגן חד פעמי של אחווה בולשביקית.

שווה לעקוב אחרי אסף שריג ללא ספק אחד היוצרים המקוללים והמעניינים שקיימים כאן. חבר "איפה הילד" בהווה עוד יחזור אלינו בעברית ואז או אז….יש סיכוי שגם לבונטין 7 יאיר לו פנים.