ציפורה פישראם הייתם שואלים אותי לא ממזמן, הייתי אומר שאין סיכוי שביצוע מחודש לקלאסיקת זמר ישראלית בביצוע של זמרת בת-90 היתה מקבלת קדימות בפיד של חדשות הפייסבוק שלי. אבל מה לעשות שנעמי פולני היא תופעת טבע שנוגדת את כל הלוגיקה של עידן הרשתות החברתיות, של טרנדים שבאים ונעלמים באותה מהירות, ולמעשה הביצוע המוחדש שלה לשירו של חיים חפר "קח את ליבי" הצליח לסחוף צעירים וזקנים כאחד.
שירה של פולני אינו יוצא דופן בכך שהוא מסמן מגמה שקרתה השנה של חזרה של מספר מוזיקאים בני 65+ לזירת המוזיקה הישראלית. זה נכון שבהרבה מובנים נעמי פולני לא יכולה לערוך קאמבק כי היא למעשה מעולם לא הלכה, היא נותרה פעילה גם בגיל שבו רוב הזמרים או הזמרות פורשים, אבל בכל זאת הקלטת קליפ בגילה הוא מעשה די חריג.
יענקל'ה רוטבליט הוא יוצר ששיתף פעולה לא פעם עם נעמי פולני, גם אם הוא צעיר ממנה בכמעט שני עשורים. הוא תרם ממילותיו לפרויקט "החצר האחורית" של תומר יוסף, גדי רונן ואיתמר ציגלר, שייצא השנה באלבום שני כבר. החיבור הלא מובן מאליו בכלל עם קבוצה מוכשרת של מוזיקאים צעירים יצרה את כמה משירי המחאה החריפים ביותר שנוצרו בתקופה האחרונה. מי אמר שעם הזמן הגיל ממתן את העצבים?
https://www.youtube.com/watch?v=5W5RldIZuvU
יש לציין שקמפיין מימון ההמונים, כמו באלבום הראשון, עדיין רץ, כך שבאפשרותכם לרכוש את האלבום כבר עכשיו.
דקלון הוא זמר שמבוגר מרוטבליט רק בשנה, אך בניגוד לרוטבליט הוא נעדר שנים רבות מעולם המוזיקה. בעקבות שיתוף הפעולה עם הדג נחש בשיר מבסוט, הוא גם חדר לתודעת דור שלם שלא שמע על להקת צלילי הכרם המיתולוגית. גם השנה דקלון המשיך בשיתוף פעולה עם יוצר שצעיר ממנו, סגיב כהן עמו הוא הוציא אלבום ב-2014.
https://www.youtube.com/watch?v=DPXmSnZMWQw
https://www.youtube.com/watch?v=DPXmSnZMWQw
פה הוא נותן מקולו לשיר בניחוח פלמנקו, סטייל "ברצלונה, ברצלונה" האיקוני.
אני לא יכולה לסגור פוסט שמדבר על תרומת ותיקי המוזיקאים הישראלים לשנה החולפת מבלי לציין את פטירתה של אחת מהמוכשרות מיוצרי ארצנו, אהובה עוזרי. מחלתה איחדה שותפים לדרך מכל הזמנים- ישי צברי, דקלון, ועוד הרבה: יהודית רביץ באה לנגן לה בבית החולים, קשה להאמין שרק לפני חצי שנה היא עוד ניגנה איתה בהופעה חיה.
https://www.youtube.com/watch?v=42tIxkFUa1M
כמו בהרבה מקרים, הגדולה של עוזרי קיבלה הכרה רק לקראת הרגע שבו איבדנו אותה. אני חושבת שלא צריך לחכות ליום שבו נאבד את אחד מהיוצרים האחרים שציינתי פה שעדיין למזלנו בינינו, כדי לתת להם במה.