גיא טנאהאלבום השלישי של Acollective הוא האלבום עמו אני בוחר לפתוח את שגעון השבוע שלפני פסח, שבוע בו יותר מבכל שבוע אחר אנשים ממליצים על מתנות כמוסיקה ועל מוסיקה כמתנות…
אם כך, ארבע שנים מאז Pangea ( ביקורת אלבום שלי ממש כאן ) וכבר אז כתבתי שדרך ארוכה מאד עברו עידן רבינוביץ' ורועי ריק מהסאונד של "Bedroom folk" ו "The pinpoint Room" וממדים, עומקים וגוונים נוספים התווספו לנטייה האמריקאית הברורה ביצירתם. בלי יוסי מזרחי, דניאל שוהם ונדב לוזיה, ולצדם של עמנואל סלונים ורועי רבינוביץ', שני היוצרים, ע.רבינוביץ' וריק, מובילים כאן מהלך של הבשלה, אולי אפילו של שלמות המבע של ההרכב הזה, מזוקק, ברור, עגול.
אני אוהב אלבומים בהם נמצא מקום לשירים קצרצרים, מעין הבלחות של אמירה, פרצי אור. שיר הפתיחה The Coming of Light , אופטימי ונוגה גם יחד, CSN צברי אפעס, ארבע שורות ודקה וארבעים שניתן לפרש באלף ואחת דרכים שונות. עבורי, זוהי קריאה לצאת אל האור, להיחלץ מפינה למרחב מוצף שמש. אהבתי. לקראת סיום האלבום הקטע "Orange" בתוך מסגרת של ארבע שורות וארבעים ושתיים שניות מבהיר כי אם זה לא שורף זה לא יגדל ומשקף מוטו אומנותי מעניין וצלול של הא –קולקטיביסטים.
Lele מציג את הבנג'ו של רועי ריק, נצר הולך ונעלם לצליל שהתחיל את הלהקה לפני בערך כעשור. אל מול הצליל הגדול שמאפיין את הלהקה כיום הבנג'ו הולך ומאבד ממעמדו אולם הוא עדיין מקנה ממד מקביל במוסיקה לטקסטים האישיים, הכאובים שמוצגים כאן. בדומה , אהבתי גם את Circles , עם המפוחית של ריק ועם השירה הקומוניקטיבית, אחד מהשירים המרשימים באלבום, מרשימים ופוטנציאלים להגיע לקהל רחב. גם All Lights Up בנוי מן החומר הזה בדיוק.
PM TO PM הוא שיר מיוחד במינו בנוף הרב שכבתי של האלבום החדש. הוא מציב קול אחד, דק, אל מול קול קולקטיבי, מקהלתי. מעין דיאלוג חצי מציאותי, חצי סוריאליסטי, מעניין. Heart of Wool כבש אותי בעדנה מחד ובחדות המוטו שלו : Fuck the news/ fuck the weather/never lift a finger out of bed וסימון הייאוש והדכאון במונחים חדשים וקשים כאשר הפסנתר של עידן רבינוביץ' משלח חיצים רכים של כאב.
את האלבום חותם Builder's Tea , שיר משובח, המנוני אפילו, כזה שמזכיר לי המון שירים אבל אף אחד ספציפי. יש בו את כל התכונות שהופכות את ההרכב הזה להצלחה גדולה ששורדת כבר מספר אלבומים. הם אקוסטיים וחשמליים, הם גבריים אבל עדינים, לא מפחדים ללכת בגדול מבחינה צלילית (הרבה קרדיט לדניאל אנגליסטר במובן הזה) וטקסטואלית אולם לא נרתעים מאינטימיות וצינעה. קודם חורף, אחר כך אביב, צריך להמשיך לנוע קדימה אם מדממים הם שרים כאן ואני מוסיף שאפילו עמיחי דיבר על האפשרות שאנחנו נוציא את מטבעות החסד למדמם שמגיע לתחנת האיסוף…במקרה הזה מדובר במטבעות של כל אחד מאתנו.
נ.ב. : מדוע החידוש הנפלא ל" סתם" לא מופיע כבונוס באלבום? חבל ביותר…
לקריאה נוספת:
https://teneg.co.il/%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%A8%D7%99%D7%A7-%D7%A9%D7%A8-%D7%A4%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%95-%D7%93%D7%94-%D7%90%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%95-%D7%A9%D7%90