גיא טנאעוד לפני שהתמלא כל מקום פנוי, כל מדרגה וכל חרך ירי (לא יודע אם קיים שם אם יש הוא ודאי התמלא) באמפי שוני לקראת ההופעה של אמדורסקי, קראוס ושבן וההתרגשות ניכרה וניקרה בלבבות רבים, היה ברור לי שכתיבה אודות ההופעה תהיה טריקית במובן…הטריקי של העניין…מיד יובן ויוסבר הדבר….
לצלילי הפתיחה הקצבית והידועה של "יחזקאל" עולים אמדורסקי, קראוס ושבן אל הבמה כאיינשטיין, כץ וקראוס (וחלוקה זו תישמר לרוב לאורך כל ההופעה) ומתחילים לרוץ עם שירי האלבום היחיד, הקלאסי, המיתולוגי (כל התשובות נכונות) ואפילו (כמעט) לפי הסדר: יחזקאל, אינך יכולה, חייל של שוקולד, אהבה ראשונה, איפה הם כל אבותינו, כל השבוע לך,זמר נוגה, אז מה, הורוסקופ וילדה קטנה.
אלו וביצוע משובח ל "כמה נעים" שלא נכלל באלבום, כולם מבוצעים מתוך המון כבוד למקור ולמעט יציאות נדירות כמו סיום רוקנרולי ארוך ומדליק של "אז מה", נשמר הפאסון הבסיסי של הלהקה המקורית עם גיטרה אקוסטית, תוף המרים ככלי בסיסי ומשמעותי לסאונד של ההרכב ווקאליסט נוסף.
לצד הנגנים אורי קוטנר, רום אלמוג ויונתן דסקל הדומיננטי, בשוך הראן של שירי האלבום השלישייה עוברת לשיר שירים נוספים מבית היוצר של איינשטיין, כץ וקראוס. "ימי ראשית הקיץ" בוצע להפליא על ידי יעל קראוס וכלל סולו גיטרה רענן של אמדורסקי, "סע לאט" בוצע על הפסנתר על ידי שלומי שבן שהציג, כהרגלו, גרסה אקספרסיבית מאד לשיר המקורי והעביר תחושות שונות ומעניינות מן הגרסה האקוסטית של ההמנון האיינשטייני.
אהבתי מאד גם את "נתפייסה" בביצוע משותף של שבן וקראוס ואת "אצלי הכל בסדר" בו ביססה קראוס את דעתי שהיא זו שבלטה במיוחד אמש. שלומי שבן היה תוסס, חייכן ומזיע, תאטרלי במידה ונראה קצת גלמוד כאשר לא ישב אל מול פסנתר ואילו אמדורסקי היה מאופק מאד ולמעט "שוב" בו לפרקים נשמע כמו שמוליק קראוס באופן מפחיד כמעט, היה פחות דומיננטי מבין השלושה.
כותב שורות אלו חלק הופעה זו עם בתו בת השש עשרה. נהנינו כמעט באותה מידה. שרנו, זזנו, התרגשנו (והזענו) ושנינו חשבנו שההופעה מוצלחת ומהנה. עבורי התווספה דילמה, כיצד להתייחס להופעה זו? האם זוהי להקה שמבצעת כאן? האם אלו רק אמדורסקי, קראוס ושבן ? האם צילם של איינשטיין, כץ וקראוס אמור להיות קנה מידה? פרופורציה? אין לי תשובות, יש לי רק רגשות שמתמרנים אותי אל מחוץ למערבולת השאלות האינסופית הזו. הרגשות גורסים אמת אחת: רוצו לפני שייגמר.