גיא טנאבעיר הזאת
באוויר עולה עשן
ואין בה אש
אין אף קיר אחד לבן
בעיר הזאת
יורד הגשם לפרקים
לים יש מים ירוקים
בעיר הזאת
היום היתה לחות גבוהה
הלילה הראות כהה
ואין בה חום וחם נורא
ולי קשה לנשום עכשיו
הרדיו מנבא שרב
בעיר הזאת
בעיר הזאת
מהלכות אלפי שמועות
בכל סמטה
מנשבות רוחות רעות
בעיר הזאת
קשה למצוא פינה שפויה
ואין מקום לחניה
בעיר הזאת
וכל סיבוב טעון סיכון
בכל סביבה יש סכנה
ואין תיקון אין תקנה
ולי קשה לישון עכשיו
אני רושם תמונת מצב
בעיר הזאת
שוטרים בכל פינה קרובה
שומרים על כל חלקה טובה
ואין מקום לאהבה
הלילה מגיפים תריסים
הלילה נועלים דלתות
קשה למות קשה לחיות
בעיר הזאת.
את הקליפ הזה שצילם לפני כמה שנים תלמידי לשעבר רועי קלבו לא ראיתי עד לפני כמה ימים. בכלל, לגמרי בלעדיי כבר כמה שנים שאופרת הראפ הבלשית, ז'אנר שלכאורה, או שלא לכאורה, נוצר רק על מנת לתאר את "העיר הזאת", עולה בהצלחה המופע מעל בימות בארץ וגם בפסטיבלים בעולם והחלטתי לאחרונה לבדוק את התופעה באופן אישי, כך הצפנתי למעלות להסתופף בקרב קהל גדוש וגודש לראות כיצד חברי "המופע של ויקטור ג'קסון", עמית אולמן ("פדרו גראס" ), עומר הברון (ג'ימבו ג'יי") ועומר מור ("איציק פצצתי") אשר על המוסיקה , יחד עם דורית ליליין, גיא רון, רוני מרקביץ' ורוני רוקט שהחליף את מור על הבמה מובילים את הקהל למחוזות בלשיים יצירתיים במיוחד. ההפקה שייכת לתאטרון האינקובטור הירושלמי.
אמנם ההומור, כמו ביצירה העצמאית של כל אחד מהחברים בהרכב, הוא חלק דומיננטי ב"העיר הזאת", אולם האווירה המסתורית, ה"פילם נוארית" שבאה לידי ביטוי גם בטקסט שפתח רשימה זו, מתוך האלבום הראשון והמיתולוגי של להקת "בנזין", מהווה חלק חשוב בתחושה הבימתית והאווירתית האפלה של המופע/הצגה.
מאולמן והברון כבר התרשמתי לא מעט באלבומי הבכורה שלהם (שאודותיהם תוכלו לקרוא ממש בתחתית הפוסט ) ואילו מור מוגדר כבר מזמן אחד מן המפיקים המובילים והמרתקים בראפ הישראלי ואכן, היצירתיות וההברקות שמשמשות נדבכים מרכזיים ביצירה העצמאית של כל אחד מן היוצרים מביאות למופע שוטף, מוסיקלי להפליא, מגוון, כיפי וכזה שכדאי ויעלה לאלבום שניתן יהיה לרכוש בפורמט מלא,מ ומהר.
שיטוט פשוט בצינור ומגוון הפקות בני הנוער לפי "העיר הזאת", יראה בבירור עד כמה הדור הצעיר, הבאמת צעיר, מבקש לעצמו מודלים אומנותיים ובימתיים שיתוו לו דרך, שיראו – לא כמו הורים, אלא כמו אחים גדולים או דודים צעירים- שהדרך אל הביטוי הבימתי המלא, המספק, אינה עוברת בהכרח בתכניות ראליטי או בפופ רדוד כשלולית ליד בולעני ים המלח. שהנתיב היצירתי יכול לעבור בשנינות, בידע רחב על התרבות שכוננה את העכשיו, בוירטואוזיות מוסיקלית, בשילוב של אומנויות וסגנונות, בהומור אינטיליגנטי וביכולת לשלב את כל אלה למבע אומנותי איכותי שלא חושש מדבר. לרוץ כל עוד אפשר ו…תמסרו ד"ש למנשה.
צילם תמונת נושא: יודן עבאדי.