א א אחד היוצרים המעניינים והמגוונים של התקופה, שעבד והשקיע על כל אלבום ואלבום, והביא אתו כל פעם משהו אחר ולא מתפשר על שום צליל או מילה, איזה דרך הוא עשה מ'עיתון על הברכיים באוטובוס של אגד' דרך 'רוך וקושי' ועד 'האמת שהיא כזאת/ אני לא יכול לחיות/ ברעש כזה'…איזה דרך נפלאה הוא לקח את הגיטרות והבס לסיבוב מ"תערובת אסקוט" ועד הלום תוך כדי חיפוש ותהייה, מעבדות אלקטרוניים ובהייה רק כדי לא לשעמם ולחזור על עצמו לעולם.זה תמיד יהיה משהו שונה, זה תמיד יתפוס אותך לא מוכן בידיעה ברורה שאתה מוכן לקבל ממנו עוד..

אז לקראת סדרת ההופעות שאני הולך לסקר להלן מופע הפתיחה 'תערובת אסקוט' והאלבום הראשון':

את המילה רטרוספקטיבה אני מאוד אוהב, כי זה מבט על דברים שקרו לך בעבר, מבט אחר ומפוכח אני מוכרח להודות, וכך אני מוצא את עצמי בגיל 16 במגרש חניה ריק במוצש בקיץ כלשהו של 1990 שלא לומר 89' (שלא לומר 88' כי מיום שני זה התאגיד…) בקיבוץ מעוז חיים.

שילוב של מגרש חניה ריק ואף חבר עם רישיון בסביבה שגם מכיר את תערובת אסקוט ?

מי ?

הבן של בני אמדורסקי, ההוא מ'היר ווי אר' ועוד אחד העונה לשם ג'אנגו שעד אז היה רק אמיר.

מר קפלן ?

כל היום בחנות הזאת סופרים עגבניות וגזרים, כן הבן של מר קפלן. תקופה לא קלה במחסנים האפלים של סופרמארקט במרכז תל אביב.

אז ככה..

השנה היא 2017 ומר קפלן נמצא מצד שמאל של הבמה כשהוא מחזיק את המקלות קרוב מדי לאמצע. וגם אם זה לא נכון אז ככה זה נראה. בכל אופן ירמי קפלן הוא כרגע המוסיקאי הכי גדול שדרך פה על מערכת התופים. כמו שרוגל נחום פעם לקח את אליפות ישראל בקפיצה לרוחק לגמרי במקרה.

ככה ירמי קפלן לקח אתמול את אליפות ישראל בקטגוריית קצב, עוצמה, ומעברים אדירים. בדיוק כמו בתקליט. ירמי קפלן הוא ג'ינג'י אין מה לעשות, הם לא באמת חמומי מח אבל מי שנכח אתמול ב"בארבי" יודע על מה אני מדבר. את כל הזעם שלו על מר קשטן הוא הוציא שם.

תמיד חלמתי להיות בהופעה שבה אני יודע בדיוק מה יהיה השיר הראשון ומה יהיה זה שאחריו ומתי יגיע הלהיט, ומתי השיר האחרון הארוך, זה שאף אחד לא מכיר, רק החבר שלי שנמצא אז על מגדל שמירה בצה'ל. כן צה'ל עדין שולטטטט . ואני במגרש חניה מבין שהרגע ההוא חלף ותערובת אסקוט תתפרק לרסיסים.

בקיצור, אסף אמדורסקי נתן לכל מי שלא הספיק להיות שם במקום הנכון הזדמנות בלתי רגילה לראות אותם היום.

את כל האלבום מהתחלה עד הסוף, כולל המעבר בין 'ואולי תבוא איזה נחמה' ל'מתחת להרים' כולל הכל. אחד לאחד.

אחרי הפתיחה המוחצת הזאת והפסקה של חמש דקות עלה אמדורסקי מחוזק ברם אוריון וחמשה כלי מיתר (צ'לו כפול חמש ) לנגן את האלבום הראשון מהתחלה עד הסוף כמובטח.

החלק השני של המופע לא היה אחיד, כך גם האלבום, לצד 'העיר הגדולה' ו'משהו שאני לא יכול' (כן בכוונה התעלמתי מ'יקירתי' ענין של טעם אבל לא אהבתי את השיר הזה מעולם) יש חלקים נרחבים באלבום שהם מתאימים למצב תודעתי מסוים ורצוי שיהיה בסביבת ספה ושטיח, אלה שבארבי תל אביב קיבל בנמנום את החלק הזה וניכר שהקהל מחפש את דרכו בשלב הזה. כרטיסי אשראי נאבדו, מסכים נשלפו, ההורים הלחוצים בדקו מה שלום הילדים שלהם בוואטסאפ, ואני חיכיתי לשלושת הפיקים של האלבום. 'אהבה חדשה' , 'רבים הימים' ו'הדוד שמחה' שהוא הדוד האהוב עלי באלבום הזה.

כל אלו היוו הקדמה לביצוע הכי הורס של הערב 'תחנות דלק' ולא רק בגלל שהמלכה האם קרני פסטל עלתה לקדמת הבמה, ת'אמת קרני פוסטל רק צריכה להיות על במה והנוכחות שלה כבר תשרוף לך ולכל מי שמבין משהו מהחיים שלו את הלב. היה זה ביצוע אלקטרו אמדורסקי ברמה גבוהה מאוד של טכנו רוק ומפוחית כשהגיטרות והתופים (טל כהן מעוללה) מוסיפים עומק ולא גורעים מהתוכן. תחנות דלק דלק תחנות דלק תחנות דלק.

ולמה אני אומר את זה ? רק כדי להמחיש את תחושת ההחמצה שליוותה אותי בחלקים נרחבים של ההופעה, הסאונד האלקטרוני העפיל לא מעט על חמישיית הצ'לניות הנפלאה שישבה שם מאחור. האוזן לא יכלה להכיל עומס שכזה, ובתוך כל העומס הזה אי אפשר שלא להודות לשאול מזרחי על הרעיון הנפלא שהגה, סדרת הופעות של אלבומים.

מחכה בקוצר רוח לאלבום השני ו'מנועים שקטים'. יהיה דיסקו.