" להקת GUTE GUTE היא מעצמת-גרוב צוענית ים תיכונית, עם קילומטראז' של מעל ל-500 הופעות בארבע השנים האחרונות. המוזיקה של GUTE GUTE משלבת מקצבים בלקניים, נגיעות זמר עברי מקורי ומלודיות פתלתלות, והקהל האדוק של הלהקה כבר יודע איך זה עובד- כשגוטה גוטה על הבמה אי אפשר שלא לרקוד עם הלב ולהתרגש דרך הרגליים.  "

כך מציגה עצמה להקת "גוטה גוטה" בדף הפייסבוק שלה, להקה אשר מביאה לנו מירושלים בהפקה מוסיקלית של זוהר שרון דיסק ראשון שנע על מנעד רחב וארוך של סגנונות ומעליו מרחף ניחוח ירושלמי חזק ומהביל של האקדמיה למוסיקה…גם העיצוב והאיור של אלעד אלחרר תורם לאופי הייחודי של "גוטה גוטה".

מן ההשפעה הערבית על העיר נמצא את הקטע הכלי הפותח "ישמעאל" מאת אביב קסט כאשר הקריצה היא לקלרינט של אמיתי מן כדי ליצור את הגשר התרבותי מרובה הפיתולים שנמצא בלב לבו של אלבום הבכורה של ההרכב. גם ב"קיפודים" האינסטרומנטלי (קסט) נמצא שילוב מעניין דומה. "בחאן של עותמן" (מן) צלילי החאפלה גוברים וצלילי הכלייזמר מרימים ומגבים.

בפיתול אירי מדברי במיוחד מגיע "הבלדה על גמל ומעיין" מצטרף לקסט ולמן ביצירה גם יהודה לבבי ואכן הקונטרבס שלו, לצד הכינור של גרשון לייזרסון הנהדר, מאפיינים בלדה של שיר אהבה בדואי, בגרסת הגמל והמעיינה. עוד מארץ התלתן מגיע "השיר של השמש" עיבוד עברי לבלדה העממית האירית Red is the Rose בו מתארחת בשירה מעיין בלוויס שלפחות נשמעת אדמונית כאירית מחופי האוקיינוס האטלנטי  ומוסיפה לגיוון הסגנוני של הטוב הטוב הזה.

געגועים אוחזים בי לימים עברו בהם נדדתי כסטודנט צעיר בין רחובות הבירה והתייחסתי לשירים/ קטעים כמו "הורה טלביה" (אמיתי מן) במידה רבה של פטריוטיות ירושלמית. נכון, אין ירושלמי ירושלמי אלא מלידתו, אבל כמי שזוכר עד כה שהשם העברי של טלביה הוא קוממיות, נתמלאתי קוממיות למשמע הקטע החביב עם ההשפעות הבלקניות.

הבלקניות מסתננת אל צליל צועני גרידא בשיר ההיתולי הארוך "חצי-תריסר התבוסות של רב אמן סבלי טרטקובר" שמשלב חוכמה יידישאית עם מוטיבים חנוך לויניים לייט….קטע תאטרלי חביב ביותר פלוס, כמובן, מוסר השכל….

"פאר נאכט אין ירושלים" למילים של זלמן שז"ר נשיאנו אי מאז וללחן ובשירה של גרשון לייזרסון היה אחת מאבני החן באלבומו של האחרון שיצא לא מכבר (קישור לביקורת על האלבום בתחתית הדף) וגם כאן הוא אחד מהיפים שבקטעים, מלא רוך, קסם והרמוניה עם הטבע והבריאה. לייזרסון מביא גם את "זויה"  המלבב ומעורר התאבון- מעין גרסה שלי ימי חול ל"מעשה בלביבה"…כיף של שיר, לא לשמוע רעבים. ואולי דווקא כן…

מצעד האסוציאציות ממשיך בעוז עם "צו דער חופה" (מעניין מדוע המלה חופה ביידיש מקבלת את הקידומת 'דער' הזכרית ולא 'די' הנקבית או 'דאס' הסתמית…) כאשר אל מול הבלדה הנוגה והאירונית על הכלה המשקשקת לפני חופתה ניצב בזכרון "חתונה" של דני סנדרסון עם הכלה המייבבת מול המראה בעוד קרוביה אוחזים זה בגרון רעהו.

אם כך, קומפוט, או סלט, או ארוחה, תבשיל, או כל דימוי בו תבחרו למארג מיוחד,מופק לעילא ולעילא,  עשוי בכשרון, בהקפדה והעיקר בשאר רוח ובטוב טעם, מגיע מירושלים, שואב מריחות המקום ושואף לכל הכיוונים מחפש השפעות תרבותיות ועניין. האזנה מומלצת ושיהיה לכם ערב טוב מן הבירה.

https://teneg.co.il/%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D/%D7%92%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%96%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%91%D7%93-%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%A8-%D7%92%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%96%D7%A2