גיא טנאאלבום שני לאיש "הדג נחש" גיא מר בהפקה מוסיקלית שלו בתוספת הפקה של שיר אחד של איש "הקרטל" יונתן גלילה, שבע שנים לאחר אלבום הבכורה שלו "אין לי מה להתלונן".
"עובד על זה" (לשמוח) הפותח, כמו בשורה "יש לי על הראש טונה", גדוש ופוגע כמו בפצצת מצרר, צלילים דופקים בראש, בלון שמתפוצץ ואז פורם קשרים, חוצה גשרים ועוד ועוד. מר שר "כל מה שנותר לי זה לשמוח" אבל מייד מוסיף "כל מה שנותר לי זה לצלול" ותחושת הבלבול גדולה, מרה. השותפים הותיקים שלומי אלון ודודוש קלמס מלווים וילוו את מר ביצירת סאונד ביתי עבורו ומוכר עבורנו.
המרירות מלווה בתחושת מיאוס כאשר ב "הכל כלול", שיר הנושא, "גם הבחילה והשלשול" כלולים ביום יום הישראלי של מר יחד עם אגהדו עם צרפתים ומועדון עם באם באם לציבור המיוחם, מבט מפוכח בו גם הביט לא מביא הקלה.
https://www.youtube.com/watch?v=XJ55hT0Myw4
"בדיוק כמו כולם" מתכתב יותר עם הדור החדש של הראפרים הישראליים והרעננות, השאננות אפילו של ההתייחסות העצמית, גם אם המרירות לא נעדרת גם מהשיר הזה, יחד עם המנגינה הקליטה הופכת את הרצועה הזו לאחת מהבולטות באלבום. גם "עושה לנו טוב" עם יונתן גלילה בהשראה ברורה של ברי סחרוף, מוצג כאן שיר שמגוון את היצירה של מר, עם הרבה כח רוקנרולי וטקסט חושני, רומנטי אפילו : "עשיתי כבר קניות הבאתי את התה שאת אוהבת/ פיניתי כלים הכנתי / פתיתים טעים את לא מדמיינת/ אני ואת ממש לא מסובך / זה כל מה שבא לי לעשות עכשיו"…
לאחר "דעות" הפאנקי והפוליטי-לייט מגיע "נצח נצחים", הדואט עם שירה חן הנפלאה, שמאז אלבומו של עידו מימון "חלומות" ב 2013, ציפיתי לשמוע אותה שוב. הרומנטיות של "עושה לנו טוב" מחליפה את הכוח של הגיטרות בפאנקי סול אבל נשארת יציבה ובוגרת : "זמן סוכר יקר אצלי בתה נוטה להתמוסס…מה שאת עושה לי סגור על זה טוטלית" , יופי של שיר שבנימה אישית ריגש אותי גם בשל השתתפותו בגיטרות של ידיד ותיק..
"הרב נחשד" ו"עשר שנים" עם MC שירי מהווים צמד כתבי אישום פוליטיים-חברתיים בלב האלבום. בעוד הראשון לא שכנע אותי מכל בחינה, "עשר שנים" הוא שיר מגובש, כזה הנשען לא רק על מוטיב יציב של פרק זמן אלא גם על התאמה מושלמת בין מר לשירי- השילוב ביניהם נשמע אגרסיבי, מפוכח, מעורר מחשבה, מה שאני מחפש בעיקר באלבומי ראפ.
מר, בשנות הארבעים לחייו ואב ותיק ,מרגיש מספיק בנוח לכוון לקהל היעד שלו, שעבר עמו דרך ארוכה הן אל מול "הדג נחש" והן בשני אלבומיו, וכותב על הקושי של אב אל מול ילדה בשנת 2017 בעוד "העולם הזה הולך ומשתגע" מר מתקשה לשחרר את כל החרדות היות וקרחנה עבור עצמך אינה אותה קרחנה עבור ילדתך אבל הוא נועל את האלבום עם אמירה מפורשת : "קל מאד לשכוח איזו זכות זו לחיות" והחיוביות הזו , המעוננת לעיתים, המוסתרת לפרקים מאחורי מסכים של קושי, שיגרה וציניות, היא זו שנמצאת בגרעין היצירה והשירה של מר ואליה כדאי לכוון.