(צילום: אוהד רומנו)

גיא טנא על "הכל עוד לפניי" של התקווה 6 : האלבום השביעי של הלהקה אינו משתווה לקודמיו אך הוא בהחלט מספק כמה רגעים יפים, והרבה שמחה.

אלבום שביעי בעשר שנים לאחת הלהקות המצליחות בישראל, אולי הלהקה ה"מאמי" של המוזיקה הישראלית, לטוב ולרע. בתוך העטיפה המעוצבת להפליא על ידי ז'ניה טרן, נמצא את עמרי גליקמן, שלי גליקמן, עמית שגיא, מיכאל אבגיל, אילן אדירי, ברק הגר ויונתן לינב, מדגימים שוב את הנוסחה שעובדת בכל פעם מחדש ונשמעת כבנויה במיוחד לפלייליסט הגלגל"צי הנחשק.

בדומה לשיר הפותח של האלבום הקודם, "הכל ישראלי", גם "משהו נעים לנשמה" שפותח את האלבום החדש מציג מכנה משותף שרבים יוכלו להתחבר אליו: קצת אריק איינשטיין, קצת זוהר ארגוב, רמזים ל"גבעת חלפון", והכל בנועם וברוגע. בלדה שמגשימה את שמה אחת לאחת. אבל שיר הנושא, אגב, מאכזב מאד.

דני "פילוני" קרק, איש שבק ס', הפיק מוזיקלית ואף הלחין שני שירים באלבום. נדמה שהוא בחר, יחד עם הלהקה, בקו שמרני למדי, ומה ששמענו הוא שנשמע, גם באלבום הנוכחי. שימור ההצלחה חשוב ביותר ללהקה גם על חשבון התפתחות וריענון מוזיקלי, אולי למעט מעורבות גדולה מהצפוי של תכנותים, פה ושם.

גליקמן הוא מספר סיפורים מוכשר ובשירים כמו "אשה של גבר אחד", "בדרך לרמת השרון" ו"מזל", נוצר חיבור יפה עם העולם האישי של המאזין. עם זאת, הגלישה לקלישאות נוכחת באלבום, כמו בדואט המדובר "שים עין עלינו" עם מוש בן ארי, שעל אף הציוות המעניין נותר במשקל נוצה. ציוות שכן מצליח הוא "קופנגן" עם אינפקטד מאשרום, שיר מקפיץ וחביב שמכוון לטיילים צעירים או כאלה שמתגעגעים לימי השריצה והחגיגה באיי תאילנד. ההרכב האלקטרוני הדומיננטי מוסיף לצליל של הלהקה אך לא משתלט עליו, בזכות עבודת הפקה מהוקצעת של קרק.

שלי גליקמן שרה ב"מזל" בטוויסט מעניין ואולי הניסיון הזה תורם לאחד השירים היפים באלבום. לא בגלל טקסט מבריק או לחן מלודי במיוחד, אלא בעיקר בשל תחושה של שיר מגובש, פשוט, ישיר ורומנטי.

אהבתי גם את "שלום", שיר שהצליח באמת לגעת בי, בעיקר בשל הביצוע של גליקמן, ווקאליסט מחונן כתמיד. ביצוע ששכנע אותי בכנותו וברגש המושקע בו. המעורבות הפוליטית ונקיטת העמדה החברתית תמיד הייתה נוכחת באלבומים של ההרכב וכאשר היא מופיעה לקראת סיום האלבום, נוצר אפקט מיוחד.

"הכל עוד לפניי" אינו משתווה ל"הכי ישראלי" המצוין וגם ל"כל יום מחדש", אך הוא בהחלט מספק כמה רגעים יפים, הרבה שמחה ואולי, אולי, תחילתה של זווית חדשה, בוגרת יותר, להרכב שהבחירה שלו לפנות לצעירים עשויה להיות הקלה ביותר והרווחית ביותר, אך גם כזו שתמנע ממנו להתפתח ולממש את הפוטנציאל המלא הגלום בו.