רועי שניידרהאלבום החדש של יהוא ירון, "אם לא נרקוד לא נבין כלום" הוא קפיצת מדרגה עבור האומן הנפלא הזה. יהוא החל את פעילותו כאומן סולו בסוף העשור הקודם, ומאז נראה שהוא מתפתח לאט אבל בטוח. אלבומו הראשון, "דברים יומיומיים כאלה" מגוון מאוד, משופע סגנונות שונים ואמירות שונות כמו שניתן לצפות מאלבום ראשון. אם הייתי צריך לנחש, הייתי מנחש שאת השירים של אלבומו השני, "אומן השכנוע העצמי", יהוא כתב לפני שאלבום הבכורה שלו יצא. אני מרגיש שהאלבום השני שלו הוא המשך ישיר אך מפותח יותר לאלבום הראשון. אם האלבום הראשון מכיל שירים עוצרי נשימה כמו "קיים ונעלם" לצד שירים שניכר בהם יותר הבוסר, הרי שב"אומן השכנוע" מדובר באלבום אחיד יותר, בעל סט אמירות מצומצם שנבחר בקפידה מתוך האמירות הרבות המופיעות באלבום הראשון.
האלבום החדש והשלישי שהושק ב-16/09 בבארבי הוא תוצר של תהליך אחר. קשה לקרוא לו המשך ישיר לקודמיו. במקום סט אמירות, יש בו שתיים, שגם מהן ניתן לזקק אחת כללית יותר. במקום סגנון קודר ואפל, האלבום מתאפיין בקצביות מבורכת ומעצימה העומדת בניגוד לתכנים הקודרים שעדיין קיימים במילות השירים. האלבום הזה נראה כמו פרי נפלא של משבר קשה, בעל שלושה היבטים. מעבר למחלת הטרשת הנפוצה שעימה התמודד יהוא גם באלבומים הקודמים, עכשיו נראה שהוא מתמודד איתה גם כאבא וכאיש משפחה, שהחששות שלו והמחשבות שלו שונים בתכלית מאלה שהיו כשהוא כתב את שיריו הישנים, כשעוד היה רווק או כשלא היו לו ילדים. אז בעצם מדובר במשבר במשבר במשמעות לידה. המשבר השני הוא זה שמורגש רק במילות השירים אבל יהוא אינו מדבר עליו בפומבי. מילות השירים עוסקות בקשיים של תחזוק משפחה וזוגיות ובהיחלשות האמון ההדדי והתקשורת. אם באלבומים הקודמים יהוא כתב על מאורת נחשים, אבנים גדולות באמצע הדרך ושאר מטאפורות, באלבום הזה הוא זונח חלק גדול מהמטאפורות וכותב את האישי ביותר באופן הפשוט ביותר, א לה עמיחי או אולי עמיר לב. "אנחנו לא שומעים כבר מוזיקה ביחד" שצוטט פעמים רבות ובצדק, או "אני רואה אותך ולא מצליח להגיד לך כלום", אלה טקסטים קשים מאוד, שאין להניח אלא שכתובים ממשבר לא קל שאני מקווה שקיים רק בשירים.
ההיבט השלישי הוא המוזיקלי. יהוא עבר משבר אלבום שלישי קשה במיוחד עם האלבום הזה, ועבד עליו הרבה יותר שנים משהוא ציפה. גם זה מעניק נופך לאלבום, גוון של עייפות החומר, תסכול, קושי, ואולי גם כוח מתפרץ לעומת הדברים האלה. כל אלה ביחד הופכים את האלבום למרגש עד דמעות ובו זמנית מרקיד עד כאב. אין הרבה אלבומים, בייחוד לא כאן, עם מידה כזאת של כוח כפול, ומי שמפספס את האלבום הזה עלול לא לחשוב שיש דבר כזה בכלל. אז אל תפספסו אותו.
לביקורת של גיא טנא על האלבום :
https://teneg.co.il/%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%A0%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%9C%D7%90-%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9D
לבחירות של יהוא בפרוייקט "בחירות בטנא G":