המשורר רועי צמח, כשם קציר הנגן משיריו , מהווה סמן אחר, ילדי, חללי, אורבני מאד בנוף השירה המקומי. צמח שייך לעולם המוסיקה לא פחות מלעולם השירה, תרבות הפופ והרוק היא חלק משמעותי, כמעט הכרחי באמירה שהוא מציג לעולם, לא פחות ואולי אף יותר מתרבות פואטית גבוהה.

"אדליק מנורת כוכבים/
אכסהו אבק ירחים/
אחבוש קסדה לראשו/
אבלע כדור עשוי פרוטאין"

צמח תמיד התעניין, כבר מספר השירה הראשון שלו "הנערה מחנות התקליטים" (2013) בסממני תרבות מוסיקלית מערבית כמבטאים קישור ל"יחד" מסוים, אולי מזויף, לא אישי, לא ראשוני. אבל "יחד" הוא יחד וכאשר סיון אבלסון, סולנית "איטליז" שהחליפה בהרכב לפני מספר שנים את לי טריפון, שרה את שיר הנושא של קציר הנגן ושל ספרו האחרון שיצא השנה, מוזכר דייויד בואי בכמה וכמה צורות, אולי אחד מן הסמלים הגדולים לרלוונטיות של דור , אליו נדמה, שצמח מתגעגע ונכסף. שיר מצוין לפתיחה. כזה היכול להשתלב , באנגלית כמובן, באלבום של "איטליז"…Just saying …

"מהפכני מקלדות/
מרוקנים מחסניות/
עוד קרשים למדורה/
בכיכר הכחולה/
שליחי אמונה נושאי אבוקה/
ממתינים באי-שקט ליום פקודה"

את גדי רונן, אחד מהמבצעים הטובים כיום במוסיקה הישראלית, שולף צמח מ"החצר האחורית", מאלבום סולו מצוין שהוציא הראשון לפני מספר חודשים ומפרוייקט הילדים "האוצר" בו נטל חלק. מבין שלושת הפרוייקטים הללו, נדמה שהחיבור בין הטקסט הקודר של צמח "מלחמת עולם" (מתוך "מלחמת עולם" (2016) הולם את המבע הייחודי של רוטבליט אליו התרגל לאחרונה רונן.

"בעירה של רמזור אחד/
מג"בניק באפטר/
על וודקה רד בול מפחית/
דופק צרור לאויר/
נוהל מעצר חשוד לכוכבים"

עוד מאותו ספר, טקסט ישראלי מאד, עם זקן עם מבטא רוסי, עם חולצה של מחלקת תברואה, עם מכולת וקפה, מג"בניק ואוטובוס "אגד", מציג לנו פן נוסף בכתיבה של צמח. המשורר החולם יודע מהיכן הוא צומח , מהיכן הוא בורח. השותף רב השנים והעורך לפרקים של שירת צמח, דן תורן, מבצע את טקסט שממוקם בין אהוד בנאי לבין דילן, ובכל זאת נדמה כחלק טבעי מן הרפרטואר של היוצר הוותיק שלא נס ליחו.

"מוטב שאשקוט עכשיו של אליוט סמית/
הוא חבר/
פחד של רימונד קארבר (עוזי וייל תרגם)/
הוא חבר/
טראויס ביקל של ניו יורק, דה נירו וסקורסזה/
הוא חבר/
חצי מיליגרם אלפרזולם בבקר עם השקיעה/
הוא חבר"

מתוך "ילד חלל", הספר האחרון של צמח, מגיע טקסט מעובד, טקסט שעוסק בשקט, "לבד הוא חבר", טקסט קשה שנחבא בביצועה של אפרת לוטנברג שמזכיר מאד את "שיר לכת" של עלמה זוהר, גם בעיבוד וגם באופן ההגשה. נחבא משום שקשה להבין מהאנרגיות שמשדרת לוטנברג להיכן היא מכוונת והאם הציניות הגודשת את הטקסט של צמח מיטיבה להיות מועברת כאן. משהו לא עובר כאן עד הסוף וחבל.

"המבט שלך עושה לי דברים/
מכל חנות שתרצי/
אסחוב לך בגדים/
נרקוד יחד/
My Sharona בדיינר"

מתוך "במקרה חרום יש לשבור את הזכוכית" (2015) ושיר לפני המחווה לאייטיז "99 בלונים אדומים" מגיע נתן סלור ויחד עם יסמין אבן, עוד שותפה ותיקה של צמח, מעבד את "וינונה ריידר" שרוכבת על הנוסטלגיה-פורטה בחולצת פלנל של צמח, נוסטלגיה שאין לי, במקרה הזה, להיכנע לה לחלוטין….יש משהו יפה, פיוטי, לוזרי אבל רומנטי מאד, בגישה של צמח, ילד-חלל שנע ונד בין גיבורי נעוריו למבט מפוכח של מבוגר המחפש משמעות.

"חברים בפרברים עושים משפחות/
עושים על האש עושים לי לבכות/
בורחים מהעיר 'לנשום קצת אויר'/
ג'יפ מהניילון חוצה שדה רקפות"

הטקסט הטוב ביותר לטעמי בקציר הנגן לקוח מספר הבכורה של צמח "הנערה מחנות התקליטים" (2013). "זיפים לבנים" מבוצע כאן על ידי חנן בן סימון, מבצע שבקולו הגבוה והמרחף מצליח נפלא להעביר תחושת עצב וחוסר התאמה שמעביר בשורותיו צמח. בשיר הארס-פואטי הזה מנסה צמח לתאר את מכשולי הכתיבה ואף מזכיר את תורן מדריכו ויועצו. איני יודע מי אחראי לשורה הנפלאה "אב חד הורי של מחברות ועטים" אבל מבחינתי היא מהווה את היהלום שבכתר של הפרוייקט הזה.

שישה שירים, שישה מבצעים, ארבעה ספרים, משורר אחד, ילד שנע בחלל. מומלץ.