גיא טנאארבע שנים לאחר צאת אלבומה הראשון והמשובח "אספר לך" מוציאה לונא אבו נסאר אלבום שני , גם הוא בערבית ובעברית, כאשר הפעם הציפיות ממנה כיוצרת ייחודית ואיכותית מובהקות וגבוהות כאשר גם הפעם מופקד על עמדת המפיק המוסיקלי דרור רותם.
כבר מן השיר הראשון Su'aal, מעין שילוב נוקב של שיר עממי ושל בלדה מלאת עצב, מתברר שאבו נסאר לא קופאת על שמריה. משהו בוגר יותר מתגלה, משהו שלא נרתע מלקחת נשימה עמוקה וכמו בסיום השיר, לצלול למים עמוקים.
"רואה שחור/
ממשיכה לנסות/
לנעוץ את ציפורניי/
במים זולגים בין האצבעות"
"כישוף" , בכל זאת, ממשיך קו מלנכולי ששלט באלבום הבכורה. ביט כבד, עמוק, מלווה מן השאלה של הנפש בשיר הפותח לבעיה שממשיכה להציק לאבו נסאר תחת הכישוף עליו היא שרה וממנו היא מתעקשת "עד אסון" ומתגעגעת לאור.
אחד מגורמי ההצלחה, עם זאת, של אלבום הבכורה של אבו נסאר, היה ההצלחה לשנות ולגוון אווירה וטמפו. שיר הנושא "מערבולת", מקומי במוצהר עם שורות כמו "חלום אחד/ כנרת בצבע דם/שקטה בין סלעים אפורים", מציג את הקול של אבו נסאר פתוח יותר, מרחף יותר בעוד הגיטרה של דרור רותם ממלאת תפקיד דומיננטי ביצירת סאונד כמעט משחקי ועדכני יותר. אבו נסאר מצליחה בקלות מרשימה לפסוח מעל מלכודות הקלישאה ולהישמע, תמיד, טבעית ורעננה.
המורה לספרות שבי נמשך , לא יכול שלא, להימשך למוטיב המים באלבום החדש. "Barke " ("אולי")ממשיך לשחות בבריכה/אגם/ים/אוקיינוס, מוחשיים ומטאפוריים גם יחד שבמחוזותיהם יוצרת ושרה אבו נסאר. כשמו, Barke נשמע כברכה אמיתית, כזו שמלאת אדוות שקטות וחינניות של טוב וכאשר אתה מוצא עצמך שר, בלי ממש להבין מה אתה שר (ואולי כאן המקום לייחל לתרגום המילים באלבום הבא..), סימן שמשהו כאן עובר כמו שצריך.
"Yom Min El-Ayaam" , ביום מן הימים כמדומני, ממשיך ומרחיב את השילוב העממי-מודרני של שיר הפתיחה. אבו נסאר נשמעת כאן לחילופין כשרה שיר בן אלף שנה וכמי שמביאה אנרגיות וחוכמת חיים רעננות ועדכניות כאשר , שוב, העיבוד והסאונד שמביא עמו דרור רותם משפיעים ומשיגים מה הם צריכים ללא גודש ורב שכבתיות מיותרת.
"Ax El Ser" (נגד כיוון התנועה) מעלה ווליום, בדציבל ובנפח, כאשר עם המצילות של סתיו ליפיץ ושירת חצי ראפ שמזכירה את היותה של אבו נסאר חלק מקולקטיב ההיפ-הופ היפואי "סיסטם עאלי" אבו נסאר מזכירה את האנרגיות והחיוניות שהציגה ב"רכבת" המשובח של האלבום הקודם .
"חתיכת נייר/
תהפוך אסור למותר/
אלוהים מחכה/
לחתיכת נייר"
"אות" חוזר עם המאזין לאינטימיות קרובה יותר, לעיתים לא מוגדרת, אבל תמיד קרובה,נעימה משהו. עוד אחד מסודות קסמה של אבו נסאר הוא שתמיד היא נעימה לאוזן, בכל מקרה ואופן, בציר בין תום לבין עוקצנות, הלבנה הנצרתית תמיד מאירה עליך, שרה סוויטה לאור ירח.
לחתום אלבום בשיר בשם "אי" הוא מהלך מחושב. אבו נסאר שרה כאן על חלום, על אבל, על יחד , על גבול וחלום, אמת והתנגדות, הכל קיים, הכל חופף אבל באי של לונא אבו נסאר הכל משמש במערבולת קסומה אחת.
עוד אלבום נפלא ליוצרת הזו בה התברכה המוסיקה הישראלית ועכשיו תורכם, לעשות מעשה ולחזק את העשייה הזו ולא להסתפק בלהתלונן על כאן 88 או על אכזבות תרבותיות אחרות. רוצים תרבות? תתמכו בה, הנה הזדמנות מצוינת.