גיא טנאאלבום הבכורה של שי צברי ריחף באוויר כבר שנים אחדות עוד מהימים בהם הופיע יחד עם ברי סחרוף, דרך הופעותיו בפרוייקט "יהודה הלוי פינת אבן גבירול", שירתו הנפלאה בפרוייקט "מעלי דממה" של אהובה עוזרי והשתתפותו באלבום הנפלא משירי אבות ישורון יחד עם כרמי זיסאפל וערן וייץ "טוב שהעולם גדול".
כאשר הציפייה מסתיימת ולפנינו "שחרית", מתגלה כאן צברי כיוצר בשל ומלא חדוות יצירה , שכמו סחרוף, מאגד סביבו כמות ואיכות בלתי נתפסת של יוצרים, נגנים, כותבים, מפיקים, שמובילים כולם ליצירה אורגנית כמעט מושלמת.
ברשימה זו אתמקד בשירי האלבום שמקורם בשירת משוררים ופיוטים מן התפילה.
"שלא ידפוק אותי הלב/ באמצע היום, שלא אכאיב/ לאיש ולא אכאב, שיהיה/ חלב ולחם טרי, טיפת אור/
מעט מים. שכל המכשירים/ יפעלו, שכל התוכניות/ יעלו, שכל הפשעים יבוצעו/
אחרי שאעצום עיניים"
("שחרית", מאת אלי אליהו, מתוך "עיר ובלהות")
הפתיחה , עם סינטים לואו פיי, כנראה של הוד מושונוב המוכשר , מכניסה אותנו למעין חגיגה של צליל המציינת את היומיום, את החדווה שבדברים הקטנים. בהפקה משותפת של ריג'וייסר ואסף תלמודי ניתן מקום מכובד גם לאייל תלמודי וגרשון וייספירר בכלי נשיפה והתוצר הוא מעין תפילה שמחה ובה שי צברי מתחבר בהרמוניה שלמה לטקסט של אלי אליהו בו השאיפה לטוב היא בסיסית ומשותפת לרבים, בלי התחכמויות נוסח "שביל החלב" של רוני סומק, ובלי התרברבויות, כי מה צריך אדם? לא לכאוב ולא להכאיב, להמשיך בשגרה המבורכת.
"לווי אותי לנמל תעופה/
אני לא עף, אני לא הולך, אני לא עוזב./ אבל, לווי אותי אל מטוס לבן/ בין ערפילי עצי זיתים"
("לווי אותי", מאת יהודה עמיחי, מתוך "סגור פתוח סגור")
גם כאן, כמו אצל מאיר אריאל ב"טרמינל" חזיון המטוסים הממריאים גורמים לעין הקלופה לדמוע.
היכולת של עמיחי לכתוב במשלבים לשוניים שונים כגון "אני לא עף, אני לא הולך" בשפה המדוברת יחד עם "ערפילי עצי זיתים" הפיוטי המעורר אסוציאציות קבליות ומקראיות, הולמת את הפרסונה המוסיקלית הנדירה שמהווה שי צברי- יוצר שמביא מעולמות סגנוניים ומוסיקליים שונים, שיכול להישמע אותנטי בכל טקסט שהוא ולהיות דבק ונאמן ל"אני מאמין" שלו מכאן אבל ורסטילי ומאתגר מכאן.
ברי סחרוף, כמלחין , כגיטריסט ובעיקר כהשראה הוא שותף בכיר בשיר הזה של צברי. במשך תקופה ארוכה הופיע צברי עם סחרוף וההשפעה ניכרת: באינטונציה, ביחס לפראזה המוסיקלית ובקשר בין המבצע למלה המושרת, זהו אחד השירים היפים באלבום ואין זה דבר של מה בכך.
"אבוא בגבורות אדיר/
ברוב תפילה ותחנון להסדיר/
גדולת שבחו מפי לא אעדיר/
דרשתהו אולי הפרץ יגדיר"
("אבוא בגבורות אדיר", פיוט סליחות מתוך הסידור של ר' סעדיה גאון)
פיוט זה לקוח מתוך סידור שכתב הרב גאון , בן המאה התשיעית והעשירית והנחשב מגדולי החכמים של ימי הביניים, כדי לנסות לגשר על הנוסחים השונים ולמצוא דרך זהב של תפילה ופיוט.קיים כאן, כמיטב המסורת הימיביניימית בשירה העברית אקרוסטיכון מאלף עד ריש, כמו בשורה הראשונה ובשם הפיוט.
בס נפלא של בנו הנדלר והמקלדות הסוריאליסטיות של אסף תלמודי מקדמים ומדגישים את התפילתיות שבפיוט, קצב בסיסי מחד ועיטורים מוסיקליים, יחד עם הקולות הנשיים של לירון, תאיר ותגל חיים שנשמעות למרבה האירוניה מעט כמו מקהלת נערים חסידיים (תת ההכרה פועלת בעוצמה ובדרכים נפתלות..), נוצרת כאן וריאציה חדשה לתפילת הלל.
"קשה בלילה בלי אדם/
לא טוב ביום עם אנשים./ עולים לזרוע בעיתם/
כוכבי לילות/ אורות קלושים"
("קשה בלילה", מאת אברהם חלפי, מתוך "ישן וגם חדש")
מדהים לשמוע את ההפקה המופלאה של אסף תלמודי שמאגדת את שורותיו של המשורר האשכנזי חלפי אל תוך שיר עם סאונד ערבי/ יווני שיכולנו לשמוע בתחילת שנות השמונים כאשר זהר ארגוב ואחרים שרו את לבם בשירה טהורה וגולמית נטולת אבק כוכבים פלסטי ומסנוור. אייל תלמודי וגרשון וייספירר בכלי נשיפה וניר מנצור בפרקשנס מספקים גב וקצב ואסף תלמודי לקלידים ולגיטרה לשחזר את ימי "אלינור" (האלבום) כקדם ולשי צברי לרגש ולהתחבר לבדידות הקשה המגולמת בשיר.
כמה יפה ועדינה הבחירה בטקסט של השחקן המתוסכל והמשורר הדגול והמיוסר אברהם חלפי. משורר שחי בצל אהבה אסורה וגדולה מנשוא ונשא עמו תחושת אשם כבדה שמתקשרת אצלי לכתיבתו של חנוך לוין במחזה "קרום" בו מטיח הבן באמו : "ביום אני אשם, כשאני ישן אני חף מפשע !" או כפי שחלפי כתב : "קשה עם אנשים ביום/ בלילה/ אין בהם אשם" והקפיד לגלוש לשורה חד מילתית ולהדגיש את הלילה המטהר והמייסר בו זמנית.
"המלך תביאני חדריך/ ימים רבים צפיתי/ וכלום לא ראיתי/ נשבעתי לא אציץ/ וקל לי לקיים/ כי לא אראה אלא אותך/ המלך תביאני חדרים/ שם אתן בכיי לך/ שם גלותי/ המלך חדרים"
("המלך", מאת חביבה פדיה, מתוך "דיו אדם")
לשון התפילה בה משתמשת חביבה פדיה (שעסקה בעבר במושג המלך בין השאר גם בכתיבתה המחקרית על הרבי נחמן מברסלב ושלמה המלך) מקשרת את הטקסט לשיר בו נושא האדם ביראה ובכבוד עיניו אל האל. מדובר בשיר שיש בו יסוד של מנטרה חוזרת ובה שאיפה גלויה לכניסה אל האסור, אל הנמנע והכל מתוך דבקות גדולה המתבטאת גם בשירה ובביצוע של צברי.
"יהי רצון מלפניך יי אלוהיי/ שתוליכני לשלום ותחזירני לשלום/ ותסמיכני על שלום ותצילני/ מכף אויב ואורב על הדרך/ ברוך אתה יי שומע תפילה"
(תפילת הדרך, מתוך סידור התפילה של הרב סעדיה גאון)
עוד מימי התלמוד והוראתו של הרב חסדא אומר היהודי המאמין תפילת הדרך. עד היום זכור לי הכרטיס הכחול והמנויילן של תפילת הדרך לצנחן שהכנסתי בחרדת קודש לכיס החולצה הצבאית שמסוכך על הלב בעוד רעמי המנועים של ההרקולס מחרישים את פעימותיו הדוהרות… העוד החשמלי של גרשון וייספירר מהווה תוספת הולמת לקולו האדיר של צברי שנדמה שלא קיבל מספיק ביטוי באלבום והיה מאופק למדי. יפה, מיוחד אבל מאופק. המינימליזם של הנגינה ב"תפילת הדרך" של צברי כמו בא להקטין ולהמעיט את קומתו של המנגן ולהדגיש את המתפלל. כדי להאזין לקולו הגדול של צברי בשיאו, יש להמתין ל"מעלי דממה".
ואם בבונוס עסקינן, חבל לי עד מאד שצברי לא בחר או לא יכל לבחור, איני יודע, להוסיף גם את אחד מביצועיו מתוך "טוב שהעולם גדול" משירי אבות ישורון. חומר למחשבה..
שי צברי והמפיק אסף תלמודי מוציאים תחת ידם אלבום בכורה מרשים בכל המובנים. הוא קליט ותקשורתי, מרקיד ומרגש, רך ועוצמתי, איכותי עד לשד עצמותיו ומאתגר כל מאזין שרוצה באמת להקשיב. זהו אלבום שבו מציב לעצמו שי צברי סף גבוה מאד להתעלות מעליו באלבומו הבא ולנו נותר רק להנות מתפילת השחרית המיוחדת שלו.